ימניות נקבעת במעשים - לא בפרסונה

בשקט מופתי, וללא אדוות משנה רבות מדי, פונה ונהרסשלשום(שני)בלילה אחד המבנים שאליהם פלשו משפחות ערביות בשכונת שמעון הצדיק (שייח' ג'ראח) במזרח ירושלים.

אמנם מדובר בבית אחד ובסוגיה שונה מהבתים שגרמו למתיחות שקדמה למבצע שומר החומות, אך ניתן כבר כעת לומר כי הפינוי הוא דוגמה קלאסית לטרגדיה היוונית המתרחשת פה מבחינה פוליטית. בנט ושקד פינו מה שביבי לא העז בימים שקדמו למבצע. אבל כדי לשמור על שלמות הקואליציה ולא לעורר הדים בינלאומיים, נגזרה עליהם שתיקה - וכך עוד הוכחה לשוני בין מנהיגי הימין התאדתה לדפי ההיסטוריה.

כדי שנבין עד כמה הקולות הקוראים למנוע פינוי, באצטלה של זכויות אדם, צבועים - נזכיר שכל הערכאות שדנו בסוגיה קבעו כי מדובר בפולשים, שסירבו לכל פשרה שהוצעה להם. שטח שכונת שמעון הצדיק נרכש על ידי יהודים עוד ב-1875, אך ננטש במהלך מלחמת העצמאות ושוחרר במלחמת ששת הימים. לאחר הליך סבוך הבתים הושבו לבעליהם החוקיים, והוסכם בין הדיירים הערבים לבעלים היהודים כי הראשונים ישלמו דמי שכירות, יכירו בבעלות היהודית של המקום ויתחייבו לתחזק את הנכס - ובתמורה יוענק להם מעמד של תושב מוגן.

אלא שברבות השנים ההסכם לא קוים, ולימים הוכחש. בית משפט השלום הורה לפנות את הפולשים עד תחילת 2021, וערעור שהוגש למחוזי נדחה. העליון הציע פשרה שנדחתה, וטרם כתב פסק דין.

למי ששכח, נזכיר: בחודש מאי 2021, זמן קצר לפני מבצע "שומר החומות", בג"ץ נענה לבקשת היועמ"ש לדחות את פינוי הפולשים שהוזכרו, מחשש להסלמה. היה זה שלב נוסף בסדרת כניעות מדיניות לאיומי חמאס להתסיס את השטח, שבסופה (ואולי בגללה) חמאס פתח במערכה. זמן קצר קודם לכן הוסרו המחסומים בשער שכם, בדמיון מצמרר לפרשת המגנומטרים.

כצפוי, האיומים עברו להתנגדות לעליית יהודים להר הבית ביום ירושלים, ולא עבר זמן וגם את הדרישה הזו חמאס קיבל. לאחר מכן האיומים עברו למתווה ריקוד הדגלים, והשאר היסטוריה. שבועיים קודם לכן חמאס ירה לעבר הדרום 40 רקטות, ולמרות המלצת הרמטכ"ל להגיב בעוצמה - הדרג המדיני הבליג.

אין ברצוני לטעון כי כל המתרחש בממשלת כלאיים מוזרה זו טוב ליהודים, ויש לי ביקורת רבה על לא מעט מהלכים שלה, אך כן חשוב לזכור - דבר שנשכח בוויכוח הפרסונלי בתוך הימין - שימין זה דרך, לא פרסונה.