לא רק התיישבות: נחוצה התיישבות עירונית

התוכנית החדשה של הממשלה לחיזוק הגולן היא בשורה טובה, אם כי חשוב שלא תעלים מעינינו מחדלים בנגב, ביהודה ושומרון או בגליל. אם תתבצע התוכנית, זה יקרה אחרי שנים ארוכות שבהן הממשלות שלנו מזניחות את הגולן ואת בקעת הירדן.

מימי ממשלת רבין הראשונה במחצית שנות ה־70 ועד עכשיו, השתרשה פה תפיסה שזלזלה בגולן ובבקעה. זה נבע מהעדפה "ימנית" של גב ההר בשומרון וביהודה, או מתוך אי־הבנה "שמאלנית" את הצורך החיוני שלנו בביסוס דמוגרפי של ריבונות ישראלית בגבולנו המזרחי, ומרצון שווא לקנות שלום באמצעות "מכירת" הגולן והבקעה.

התוצאה היא פיגור מקומם של קריית שמונה, צפת, חצור הגלילית, קצרין, טבריה, בית שאן ומעלה אפרים. כן, זו לא טעות - גם של קצרין וגם של טבריה. גורלן משולב. זה אותו אזור: השדרה המזרחית של מדינת ישראל, מהחרמון, דרך אצבע הגליל, הגולן והעמקים המזרחיים ועד צפון ים המלח. בהזנחת קצרין הזנחנו את טבריה. גורלה של בית שאן תלוי מאוד במה שקורה בעפולה ובמעלה אפרים, ומדינת ישראל שכחה אותה לחלוטין. צריך לבחון את המרחב הזה בחינה מקיפה. בכולו, במידות שונות, ישראל נכשלה כישלון אסטרטגי, דמוגרפי והתיישבותי, והפקירה אינטרסים חיוניים של עצמה.

לא מאוחר מדי לתקן את המחדל הזה. בעקבות תוכנית הממשלה, צריך לבוא תכנון מקיף עוד יותר להעברת אוכלוסייה רחבה אל מזרח הארץ. העברה כזאת יכולה להיות רק בהתיישבות עירונית. העיקר צריך להיות עיבוי מאסיבי של הערים הקיימות (להרגעת הסביבתנים) והקמת ערים נוספות במקומות כמו צומת אלמוג, למשל, במזרח כביש 1. אין די בפיתוח מטרופולין באר שבע לשם ריווח ההצטופפות של הישראלים במישור החוף. חיוני גם פיתוח עירוני של מזרח הגליל והגולן, בקעת הירדן וצפון ים המלח. האזורים האלה ריקים יחסית, מפני שהם כפריים בעיקרם.

חשוב להעביר לשם ולנגב חלק נכבד מהאוכלוסייה שלנו, מפני שאחרת האחיזה ההתיישבותית שלנו בארץ שבירה וחדירה למהגרים. זה מצב שמפיח תקוות בקרב מי שרוצים לעקור את מדינת היהודים באמצעות הגירת עבודה, הגירת פליטים, "איחוד משפחות" והתיישבות מבחוץ. לכן, וכדי לחצוץ בין הערבים שבארץ לבין העולם הערבי ופליטיו, חיונית לנו העברת אוכלוסייה מזרחה, וזו אפשרית רק בהתיישבות עירונית.

התוכנית הנוכחית אכן מכוונת לחזק את העיירה קצרין, אבל לא במידה הנחוצה, ולא מתוך ראיית הזיקה בין פיתוח קצרין לפיתוח העירוני של טבריה. גם תוכניות התחבורה חייבות לשרת את ההתיישבות העירונית במזרח. דוגמאות חשובות: כביש מהיר ורכבת שמישה אל בית שאן ממרכזי האוכלוסייה הנוכחיים; רכבת לטבריה, לקצרין ולקריית שמונה; הרחבת כביש 90; וכביש עוקף מאריאל אל מעלה אפרים.

השאלה היא, אפוא, האם תוכנית הממשלה תבשר על אסטרטגיה דמוגרפית והתיישבותית כוללת כלפי מזרח הארץ? לשם כך נחוצה, כנראה, ממשלה אחרת.

אמנם אפשר לשמוח, באיפוק, על העובדה שהאחריות הקולקטיבית של שרים להחלטות הממשלה החזירה, ולו לרגע, את שרי העבודה ומרצ אל שורשי הציונות האבודה שלהם. אבל יש מקום לחשוש שהם ישתדלו שתוכנית הגולן החדשה תהיה תוכנית פעולה מבודדת.

ואפילו לפיתוח הגולן קמו מתנגדים. אנשי יחסי הציבור של הארגונים הירוקים נזעקו ל"בליץ" תקשורתי נגדי. גם בגולן עצמו יש תושבים שלא רוצים ש"העַם עִם הגולן" יבוא להתיישב שם בחוצפתו. העיתון הכלכלי "דה מרקר" תקף ללא רסן יום אחר יום: "זכויות יתר" ליהודים, "תוכנית גזענית ומסוכנת", "הרס וחורבן". ולא רק התיישבות בני אדם היא מאוסה בעיני הסביבתנים, אלא גם אנרגיה מטורבינות רוח ומשדות סולאריים. על כל אלה, וגם על ההתנגדות האוטומטית שפיתח השמאל להתיישבות, יהיה הכרח לגבור בבואנו ליצור מרכז כובד דמוגרפי נוסף במזרחה של מדינת ישראל.