חקירה הוגנת ונקייה - אינטרס של כולם

מטרת החקירה במשטרה היא להגיע לאמת • אבל האם איומים ועינויים הם כלים לגיטימיים בחתירה לאמת? האם עינויים יובילו אותנו לאמת?

"יש להעמיד לדין שוטרים שמתעללים בנחקריהם. כדי שזה יקרה, זה צריך להיות אינטרס של כולנו" , אורן בן חקון
"יש להעמיד לדין שוטרים שמתעללים בנחקריהם. כדי שזה יקרה, זה צריך להיות אינטרס של כולנו", צילום: אורן בן חקון

באוקטובר 2012 הגיעה ו', בחורה פלשתינית, לתחנת המשטרה במעלה אדומים וסיפרה כי נאנסה על ידי פלשתיני אחר. במשטרה לא האמינו לה, והחוקרים איימו כי יגיעו לביתה ויהפכו אותו כדי למצוא את הטלפון שלה, תוך שהם אומרים לה שוב ושוב "את מפחדת שאבא שלך יידע שהיית עם חבר שלך?" הבחורה, שפחדה כנראה מ"רצח על כבוד המשפחה", היתה מוכנה להודות בתום החקירה גם ברצח ג'יי.אר, רק שיניחו לה, כך על פי "הארץ".

בואו נניח להשתייכות הפוליטית הצרה של כל אחד מאיתנו, ונביט בתמונה הגדולה: בחקירת משטרה, אם מדובר ביהודי ואם בפלשתיני, במתלוננת על אונס או בנער גבעות החשוד בהתנכלות לערבים, עולה ושבה באופן עקבי אותה הטענה: המשטרה משתמשת פעמים רבות - רבות מדי - באמצעים לא כשרים, ולעיתים איומים ונוראים, כנגד הנחקרים שלה.

מטרת החקירה היא להגיע לאמת, זה ברור. יש סיבות שונות שנחקרים ישקרו בחדר החקירות: במקרה של מתלוננות על אונס, זאת יכולה להיות דרך להתנקם במישהו (בסיפור של ו' טענה המשטרה כי המתלוננת ניסתה לחפות על העובדה שניהלה "רומן אסור" עם מישהו אחר). במקרה של חשודים בעבירות אלימות, הסיבה לשקר ברורה. אכן, על חוקרי המשטרה לחקור לעומק ולא לקבל את דברי מי שיושב מולם כפשוטם.

אבל האם איומים ועינויים הם כלים לגיטימיים בחתירה לאמת? (לידיעת הקורא ניר חפץ, סקביאס אינה מוגדרת כעינויים, ככל הידוע לי). בואו נשאל שאלה קשה יותר: האם עינויים יובילו אותנו לאמת? התשובה לשתי השאלות האלו היא לאו מוחלט וברור. איכות של עדות המוצאת באיומים ובעינויים - לא שווה כלום. גם אם נשים לרגע את העניין המוסרי בצד - אין היא מקרבת אותנו לאמת, לעשיית צדק ולחברה בריאה יותר.

וכשמדובר במחבלים - האם גם כאן עלינו להימנע מהפעלת לחצים שונים כדי להוציא הודאה שיכולה להציל חיים? ובכן, כאן יש להבדיל בין שני סוגי מקרים שונים במהותם: אם מדובר במחבל שנתפס לאחר ביצוע הפיגוע, יש להימנע מעינויים בחקירה. אין לזה ערך אם אין ראיות המחזקות את האשמה. הודאה בעינויים גם לא תהיה קבילה במשפט. אבל - וכאן האבל הגדול - אם מדובר במחבל לפני ביצוע פיגוע, ב"פצצה מתקתקת", חובה להשתמש במה שמכונה בשפה נקייה "לחץ פיזי מתון", כדי להוביל את כוחות הביטחון לעצור את הפגיעה הפוטנציאלית.

אז מה עושים כדי לאפשר חקירה אפקטיבית עם פחות שקרים ובלי עינויים? שני דברים מקבילים: האחד, מענישים את אלו המגישים תלונות שווא ומשקרים במשטרה. היום, אף שהדבר אסור על פי חוק, כמעט לא מוגשים כתבי אישום כאלו. נכון, רוב התלונות הן אותנטיות, אבל אלו שלא - פועלות בשיטת מצליח, הימור ללא סיכון.

מצד שני, צריכים להעמיד לדין שוטרים שמתעללים בנחקריהם. כדי שזה יקרה, זה צריך להיות אינטרס של כולנו. וכמו בכל מאמר בנושא, גם הפעם אחתום באותן מילים: מגיעה לנו משטרה טובה, ישרה, הוגנת, לא מושחתת ולא שיכורת כוח. וכולנו, נפגעות עבירות מין, פלשתינים, נערי גבעות - כולנו, מכל המגדרים והמגזרים, צריכים להתאחד למען מטרה זו.

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר