סוף טוב - הכל טוב. בני הזוג אוקנין שוחררו מן הכלא הטורקי ושבו לביתם בתום שמונה ימים מטלטלים שעברו עליהם ועל בני משפחתם. למרבה המזל, הסתיימה הפרשה בטרם עלה בידי התקשורת הישראלית להפוך - ברדיפה אחר רייטינג - "סערה בכוס מים" לצונאמי שעלול היה להותיר את בני הזוג בכלא לזמן ממושך ואולי אף למוטט את יחסי ישראל וטורקיה.
עתה עברה התקשורת הישראלית מדיכאון לאופוריה, והחליפה את ההערכות בדבר משבר עמוק ביחסי אנקרה וירושלים בתחזיות ורודות, מנותקות אף הן מן המציאות, על אודות התחממות צפויה ביחסי שתי המדינות.
האמת הפשוטה היא כי ליחסים אלו תקרת זכוכית שאותה לא ניתן וגם לא כדאי לנסות להבקיע. מתחתיה מתקיימת מערכת יחסים סבירה ונסבלת, טובה אפילו מזו שמקיימת ישראל עם מדינות אחרות באזור. שהרי מתי ביקרו בפעם אחרונה תיירים ישראלים בהמוניהם בקהיר או ברבת עמון? מערכת יחסים זו צריך לשמור ולקדם, אבל אין לצפות שנוכל להשיג הרבה מעבר לה.
אמת, בשנות ה־90 של המאה הקודמת הפכו ישראל וטורקיה בעלות ברית קרובות, וקיימו שיתוף פעולה אינטימי, בעיקר בתחומי צבא וביטחון. לצד זאת שגשגו הקשרים הכלכליים בין השתיים, וטורקיה אף הפכה יעד מועדף לתיירים ישראלים.
אלא שמאז עלה ארדואן לשלטון באנקרה בראשית שנות האלפיים, נקלעו יחסי שתי המדינות למשבר מתמשך, ולמעשה הפכו בני ערובה לעליות ולמורדות שידעו יחסי ישראל והפלשתינים, עת כל אירוע ביו"ש, בירושלים או ברצועת עזה, מוביל את ארדואן להשתלח בישראל, לעיתים על גבול האנטישמיות, ואף לפגוע בדרג הייצוג הדיפלומטי שלה באנקרה ובאיסטנבול.
בה בעת נזהר ארדואן שלא לחצות את הגבול ונמנע מלפגוע בקשרים הכלכליים בין שתי המדינות, ואלו הוסיפו לשגשג ולפרוח. זהו, אגב, דפוס חוזר ביחסיו של ארדואן גם עם מדינות אחרות בעולם, ובראשן מדינות אירופה וארה"ב, שאותן הוא תוקף בחריפות, אבל במקביל מקפיד שלא לפגוע בקשרים הכלכליים עימן.
אבל למדיניות כזו יש גם מחיר. הכלכלה הטורקית בקריסה, מערכת היחסים עם ארה"ב במשבר מתמשך, וטורקיה נותרה בלא ידידים באזור. מכאן ניסיונו של ארדואן לתקן את הנזק. הוא פועל לשפר את היחסים עם מצרים של הגנרל א־סיסי ואף נכון לשם כך לגרש את אנשי האחים המוסלמים, שלהם העניק מחסה בטורקיה. הוא גם נכון לקבל בכבוד מלכים את יורש העצר של איחוד האמירויות, אף שרק לפני שנה הוא החזיר את שגרירו מאבו דאבי במחאה על חתימת הסכמי אברהם.
אלא שארדואן היה ונותר פוליטיקאי בלתי צפוי, ויש להניח כי כשיפרוץ המשבר הבא ביחסי ישראל והפלשתינים, ישוב ו"יקפוץ לו הארדואן".
אין פירוש הדבר שצריך לוותר על טורקיה. קיומו של דיאלוג, גם בשאלות של ביטחון אזורי, עדיף תמיד על פני נתק, ויש עוד הרבה מה לעשות בתחום קידום הקשרים הכלכליים בין שתי המדינות. רק צריך להיות מודעים לגבולות הגזרה, וודאי שאין טעם לוותר בתמורה להידברות עם אנקרה על מערכת של קשרים ובריתות בתחומי הכלכלה, האנרגיה והביטחון, שכוננה ישראל עם קפריסין, יוון ומצרים. אדרבה, תתכבד אנקרה ותצטרף כשותפה רצויה לכל אלו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו