"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

השב"כ יתקן את כישלון המשטרה?

כל טיפול בפשע ייזקף מעכשיו לטובת השב"כ בשל תדמיתו החזקה, גם אם המשטרה תעשה זאת. לממשלה חשוב ליצור את הרושם כלפי האזרחים

,עודכן
0השמעה
זירת רצח בלוד, צילום: דוברות המשטרה

השבוע אישרה הממשלה להגדיר את ארגוני הפשיעה כארגוני טרור. ההחלטה נועדה להכניס את השב"כ להילחם בארגוני הפשע ובמשפחות הפשיעה בחברה הערבית. זו תוצאה ישירה של אובדן השליטה והמצב העגום והקשה שאליו נקלעה החברה הערבית, ובראש ובראשונה של חוסר האמון ביכולות משטרת ישראל לעשות את הדבר הנכון והטבעי ולהיאבק בארגוני הפשיעה ומניעת התעצמותם כפי שאירע בעשור האחרון.

לפני שנים הבעתי תמיכה ברעיון טיפול השב"כ בארגוני הפשע, עוד לפני שהחלו לסכן את ביטחון המדינה, רצחו בטעות אזרחים יהודים והשתלטו על תחומים רבים מחיי האזרחים הערבים כמעט באין מפריע. עם זאת, בהחלטה יש אתגרים גדולים מאוד, מבחינה חוקית וארגונית.

לממשלה לקח זמן רב להבין את גודל האירוע בחברה הערבית ולאן פני ארגוני הפשיעה מועדות, במיוחד לאחר שהפכו לקרטלים כלכליים בתחומים רבים והטילו את אימתם בכל זמן ובכל מקום.

מה שתרם למצב היה, בין השאר, שינוי בתפיסה שהביא לשינוי בחקיקה: הקץ להבחנה בין נשק לאומני לנשק פלילי. כל זה נוסף על כישלון המשטרה וחוסר ההרתעה שלה, למרות הקמת לא מעט תחנות משטרה ביישובים הערביים וגיוס אלפי ערבים למשטרה, ונוסף על סלחנות היתר של מערכת המשפט עם העבריינים והפשיעה המאורגנת.

להחלטה על כניסת השב"כ יש משמעויות ארגוניות ותקציביות של הוספת כוח ואמצעים טכנולוגיים שספק אם קיימים במתכונתו ובייעודו הנוכחיים, נוסף על האתגר החוקי והחוקתי המצריך שינוי והתאמה. אחרת יצטרך השב"כ להתמודד עם יישום חוקתי בבתי המשפט - דוגמת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, חוק הגנת הפרטיות וחוק המעצרים - ואיני רואה מצב שהשב"כ יסכים או יסתכן בחשיפת שיטות עבודה או מקורות מידע כמו חשיפת סייענים כעדים בבתי המשפט.

אם השב"כ במתכונתו הנוכחית ייכנס לטפל בתופעה על אף הספק הגדול, לדעתי הוא לא ימהר לפעול בדרך שבה מצפים ממנו בחברה הערבית, כי מדובר בארגון חסוי: "מגן ולא ייראה" זו סיסמתו.

משטרת ישראל והשר הממונה עליה צריכים לחוש אי־נחת, מכיוון שמדובר בהחלטה המביעה חוסר אמון מוחלט בפעילות המשטרה והודאה ברורה בכישלונה למגר את הפשע כבר שני עשורים - כישלון שגבה את חייהם של יותר מ־250 אזרחים ערבים בכל שנה.

גם אם השב"כ יטפל במיגור ארגוני הפשיעה, הוא עדיין צריך את שיתוף הפעולה עם המשטרה. שיתוף פעולה זה יכול בהחלט להוליד מתחים בין שני הארגונים, בייחוד כאשר תפיסת העבודה בשב"כ שונה מזו של המשטרה, שלא לדבר על השוני באיכות כוח האדם בין השב"כ למשטרה.

מה שבטוח - כל טיפול בפשע מעכשיו ייזקף רק לטובת השב"כ בשל תדמיתו החזקה, גם אם המשטרה תעשה זאת, כי זה הרושם שהממשלה נותנת לאזרחיה.

הציבור הערבי רוצה תוצאות אפקטיביות. הוא עייף ומיואש. מאות משפחות ערביות מהטובות ומהנורמטיביות נאלצו לעזוב את ישראל ולהגר למדינות אחרות, ומי שנותר לא יתפשר על שלווה ומשילות.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר