אם מחבל רוצח הופך לקלף מיקוח – צריך עונש מוות למחבלים, ועכשיו

כותבת שורות אלה היתה אדישה כלפי הצעות החוק והדיונים על עונש מוות למחבלים, שעלו לדיון לפני כמה שנים. לתומי חשבתי שאם גם כך מחבל עומד לפגע במחשבה ולעיתים במטרה להיות "שאהיד", אז אין בכך כל הרתעה והאנרגיה שלנו מבוזבזת לשווא על אפיק לא יעיל נגד טרור. התייחסתי בביטול להצעות החוק הללו, שחלקן עלו מסיבות פופוליסטיות ריקות.

עונש המוות על רצח בוטל בישראל באמצע שנות ה־50, ומאז העונש הכבד ביותר הוא מאסר עולם או כמה מאסרי עולם. לפי חוק השיפוט הצבאי ביהודה ושומרון ניתן לגזור עונש מוות בגין רצח, אולם מעולם לא קרה מקרה שבו בתי המשפט הצבאיים גזרו עונש מוות והוא אכן יושם. המקרה האחרון שבו נגזר עונש מוות היה על מחבל שביצע שני פיגועי התאבדות רצחניים בתחנה המרכזית בעפולה בשנות ה־90. גזר הדין עלה לערעור והומתק למאסרי עולם. אתם יודעים מה קרה עם המחבל הזה בסוף? הוא שוחרר לחופשי בעסקת שליט. גם במקרה הצורב של הלינץ' ברמאללה גזרו שני שופטים עונש מוות על אחד הנאשמים, אולם השופטת השלישית, רחמנית על אכזרים, סירבה. וכך, ראאד שייח', רוצח נתעב ואכזר, ניצל ממוות. אתם יודעים מה קרה איתו בסוף? הוא שוחרר לחופשי עכשיו, בעסקה האחרונה, כדי לשחרר את אחינו החטופים.

והנה התהפכתי: חייבים בישראל עונש מוות למחבלים, זה פשוט בנפשנו. לא (רק) כצעד הרתעתי, אלא קודם כל כצעד של צדק ומניעת טרור עתידי. מתברר שזו האפשרות היחידה שבה אפשר להשיג צדק בישראל כלפי מחבלים רוצחים. בעסקת החטופים האחרונה שחררנו 250 אסירי עולם, המחבלים הכי כבדים בכלא, מלבד עוד כמה עשרות שבינתיים נותרו כלואים, בין היתר בשל היותם סמלי טרור. וזו צריכה להיות המשוואה, משוואה שנכתבה בהרבה דמעות ודם: אם מחבל רוצח הופך להיות קלף מיקוח לגיטימי שאפשר לדרוש אותו בתמורה לאחינו חפי הפשע שנחטפים בידי ארגוני טרור, הוא הופך להיות בן מוות גם מרגע מעצרו ולא רק בשטח.

הנה עוד עובדה על המשוחררים האחרונים: לפי נתוני ארגון PMW שעוקב אחרי הכספים שמעבירה הרש"פ למחבלים, לא פחות מ־160 מחבלים שריצו מאסרי עולם ושוחררו בעסקה האחרונה השתחררו מהכלא מיליונרים. מדיניות הרש"פ, של תגמול כספי עבור דם יהודים, משתלמת מאוד לרוצחים ולמשפחותיהם, גם כשהם בכלא, וקל וחומר כשהם משתחררים ממנו מוקדם מהצפוי. נוצר פה עולם מעוות ורקוב, רווי מחבלים רוצחים מחייכים ומדושנים, ולא רחוק מהם - משפחות שכולות קרועות.

איני יודעת אם עונש מוות ירתיע מחבלים עתידיים מלבצע פיגוע, אבל דבר אחד בטוח: זה יעשה צדק. רוצחים לא ישוחררו מחייכים אחרי כמה שנים, משפחות שכולות לא ייקרעו מכאב, מחבלים לא יחזרו לטרור. לא יהיו עוד יחיא סינווארים שנידונים לחמישה מאסרי עולם, משוחררים בעסקה - ומביאים עלינו את הטבח הגדול בהיסטוריה של המדינה. אבל מעל לכל, יהיה פה אוויר נקי של צדק ולא של עוול וקרע. צדיק והוקל לו, רשע ורע לו, בלי אולי ובלי בעצם, בלי משכורות שמנות מטעם הרשות הפלשתינית ובלי אופק לשחרור.

עונש המוות חייב להתבטא בראש ובראשונה בחקיקה בכנסת, גם כהצהרה וגם ככלי עבור בתי משפט בישראל לדון מחבלים למוות, אולם הוא חייב גם להתבטא בקרב הדרג המשפטי - תביעה ובתי משפט כאחד. גם הם יצטרכו להסתגל למציאות החדשה. הציבור ירצה לעקוב אחר הפרקליטים והשופטים שידרשו וישפטו צדק, והציבור ירצה לעקוב גם אחר אלה שירחמו על אכזרים.

המציאות המעוותת שהתהוותה פה מחייבת אותנו לעונש מוות למחבלים, והפעם לא מדובר בפופוליזם ריק. אנחנו מחויבים לנקות את האוויר הציבורי, גם למען הנפגעים בעבר וגם למניעת קורבנות נוספים.