עכו: רחוקה מהעין, קרובה אל הלב

חצי שנה עברה מאז הפרעות בלב המדינה. חצי שנה משומר החומות, חצי שנה מאז התפוצצה חבית הנפץ הפנימית שעליה אנו יושבים. חצי שנה מאז בערו יפו, לוד, רמלה, עכו וגם חלקים בנגב ובגליל. התקשורת נרדמה בתפקידה - מרצון או מפחד - ולא שיקפה לציבור פרומיל ממה שהיה שם. השבוע ראינו ניצני התעוררות תקשורתית. בתחקיר "זמן אמת" בכאן 11 שודר סרט על הפרעות בעכו. סרט מחניק על מציאות מחניקה.

עכו נשכחה מאחור. היא רחוקה מדי, פיזית, ממרכז ההוויה הישראלית. לכן כמעט שלא הגיעה לשם תקשורת בזמן הפרעות. לכן כמעט שלא הגיעו מתנדבים. לכן הקול הבודד שנשמע משם היה צרוד מרוב זעקות לעזרה. עכו חוותה את הפרעות בצורה חזקה ואלימה. בעכו שרפו למוות את אבי הר־אבן ז"ל, גיבור ישראל, שנפש במלון האפנדי בעיר. בעכו בוצעו שלושה לינצ'ים אכזריים שהובילו לפציעות קשות ואנושות ביהודים המותקפים.

לעצורים מעטים הובילה עבודת המשטרה בעכו. מתוך עשרות הפורעים שביצעו את הלינץ' במור גנאשווילי, רק שלושה הובאו לדין, ורק אחד מואשם בניסיון רצח. מור מפחד לחזור לרחובות עכו. הוא מרותק לכיסא גלגלים בעקבות הלינץ' וסובל מפגיעה נפשית שלא תעבור. בלינץ' באלעד ברזילי, שעבר ברחוב והותקף, לא נאשם אף אחד. אלעד נפצע אנושות בפגיעת ראש ונמצא בהליך שיקום. אין אף אחד שמואשם ברצח אבי הר־אבן. לאחרונה שוחרר למעצר בית אחד המציתים של מלון האפנדי, שם נרצח אבי. דם זול.

בתי המשפט מפקירים את תושבי עכו היהודים. הם מקילים עם הפורעים המעטים שהצליחה לתפוס המשטרה, ושולחים אותם למעצר בית עם היתר לצאת מהבית לטובת עבודה. מעצר בית בכאילו. מבחינת בתי המשפט בישראל, הסכנה חלפה. בעכו מתקיימות בחודשים האחרונים תהלוכות לפידים של תמיכה וקריאה לשחרור העצורים. הם לא נטע זר, הפורעים. הם מקבלים גיבוי מהקהילה שלהם וגם מחברי כנסת שמגיעים לתמוך בהפגנות. כל פורע שמשוחרר על ידי בית המשפט הוא עוד ניצחון אצל אנשי הלפידים, עוד ניצחון לרוע ועוד הפסד צורם למדינת ישראל.

אגב, בניגוד לתזה של המשטרה שרוב הפורעים הם עבריינים, בפרקליטות מציגים כי רק נאשם אחד הוא בעל עבר פלילי. נוח להתעלם מהמתח הלאומני. המשטרה לא באמת חזרה לרחובות עכו המבעבעים. תחנת המשטרה בעיר העתיקה בעכו, זו שהוצתה בפרעות, נותרה ריקה. היא שופצה בחלקה, נצבעה מחדש ועומדת שם ריקה כבר חצי שנה. יהודים סובלים מהצקות אנטישמיות בלתי נגמרות, החל בקללות וכלה באלימות פיזית. הם גם מפחדים להתלונן. יודן ראוס.

כשאין מדינה, אז גם אין פחד בקרב מי שפרע, אין הרתעה. הם מעלים סרטונים לרשתות החברתיות שלא משאירים מקום לספק מי בעל הבית. הם מכריזים שעכו תהיה נקייה מיהודים, בטח מיהודים עם סממנים דתיים. "לי כואב שהמשיכו כרגיל", אמר מור, "כאילו אין מור, אין אלעד, אין מרדכי, אין אבי הר־אבן שנרצח. מדינת ישראל ממשיכה בשלה".

זו משימה של הציבור הישראלי, להראות לעכו שאף שהיא רחוקה מהעין - היא קרובה מאוד אל הלב.