"אין מספיק ראיות לעבירה פלילית, ואני חושב שזה מאוד מסוכן להעמיד לדין אנשים על בסיס משא ומתן שקיימו עם עיתונאים. זה מה שפוליטיקאים עושים... להתחיל להתערב ביחסים שבין התקשורת לממשלה – זה מציב סכנה עצומה לחופש הביטוי ולדמוקרטיה".
את האזהרה הזו שיגר פרופ' אלן דרשוביץ לעוסקים במלאכת חיבור כתב האישום נגד בנימין נתניהו, בדצמבר 2018. עד כה, התנהלות המשפט בירושלים מוכיחה שאזהרתו של דרשוביץ הייתה במקומה.
אותם עדים מתוקשרים, שסופר לציבור הרבה על קטלניותם, התגלו בחקירותיהם ככאלה שאינם מספקים את הבסיס להוכחת האישומים. על פי יחסי ציבור שעשו כמה פרשנים, אחד מהם מאוד אנטי-ביבי, והם כבר דואגים להנמיך ציפיות. גם ניר חפץ, שתוסרט ובוים לאורך חקירות ארוכות, יתקשה לספק את הסחורה.
מה מסתתר מבחינה טקטית מאחורי ההודעה על עדותה החדשה של הדס קליין, וכיצד זה משפיע על עדות חפץ? קשה להעריך. הופעתה פתאום בכותרות מחזקת את ההשערה שעדות חפץ רופפת. בגלל שכל האירוע המשפטי הזה הוא מדחס הרעל הגדול של החברה הישראלית, אפשר להניח שהתביעה והיועץ המשפטי מצאו להם גימיק מחולל דרמטיזציה – לאור זה שהמשפט הפך בעיני הציבור לרעש רקע מיותר.
תיק 4000: העדות של ישועה נמשכת, בספטמבר // צילום: יוני ריקנר
בכל אופן, את כל משפט נתניהו צריך לראות בהקשר שאותו הגדיר העיתונאי גדעון לוי: זה לא אירוע משפטי, אלא אירוע חברתי-פוליטי, שנולד מתוך מחלת ה"ביביפוביה". הפרקליטות והיועמ"ש מנדלבליט סמכו על כך שאת כל הפערים החוקיים בבית המשפט ימלאו חרושת השנאה והאקטיביזם התקשורתי. ממש כפי שמסע התעמולה והלחצים הציבוריים מילא את הפערים בתיקי החקירה, והוביל את היועמ"ש ואת פרקליט המדינה להגיש את כתב האישום הבלתי-אפוי נגד נתניהו בעודו ראש ממשלה.
בספרו הידוע "משפט ותרבות בישראל בפתח המאה ה-21", ביסס פרופ' מנחם מאוטנר את הטיעון שהאקטיביזם השיפוטי אינו אלא משחק כוחות, שאותו מנהלים מי שאיבדו את ההובלה בזירה האלקטורלית. האקטיביזם השיפוטי יצר את האקטיביזם של אכיפת החוק הבררנית נגד הימין, בעיקר, אבל ספציפית נגד מנהיג הליכוד נתניהו.
רק לפני כשבוע קיבלנו תימוכין לתהליך הזה מדבריה של הנשיאה בדימוס בייניש, בעצמה נצר לשורש מפא"יניקי עמוק, בוועידת "הארץ". עיתונאים, שופטים ואנשי אקדמיה מתכנסים במעין ועידת מפלגה, ומה מתאים יותר מזה שבייניש תאמר ש"היה פה קונצנזוס לגבי תפקודו האנטי-דמוקרטי (של ראש הממשלה נתניהו, א"ל)"? ברור מכאן מהי עמדתם הפוליטית-אידיאולוגית של הנשיאה בייניש ושל כל קודמיה ויורשיה בתפקיד הרם. התפיסה ההרסנית הזו זלגה לפרקליטות בתור משימת חיים קדושה: להפיל את נתניהו. עד כדי כך, שהמעורבים בזמנו מטעם הפרקליטות בתיקי ליברמן היו מוכנים להישכב בשבילו על הגדר, שיהיה שר האוצר ובלבד שנתניהו לא יהיה ראש ממשלה.
נתניהו הוא גיבור עם חולשות אנוש, שמכשילות אותו מדי פעם לפי כללי הדרמה היוונית העתיקה. וגדעון לוי טעה: לפיד, בנט, השמאל והתקשורת לא ממש שונאים אותו, כי זה מצריך משאבי רגש שאין להם. מה שאנחנו רואים זו התכונה שקיימת בתרבות הישראלית הלוחמנית הישנה, ההסתדרותית, הפלמ"חניקית, של סאדיזם. של יצירת מפלצת במרתף. כזאת שתמקד את החרדה העמומה האוכלת אותם מאז 1977.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו