קצת הסברה לא תזיק

כשמדינת ישראל הכריזה על שישה ארגוני זכויות אדם פלשתינים כארגוני טרור, הציפייה בוודאי הייתה שבעולם יודו לישראל על החשיפה ויתקפו את הארגונים שבעזרת כספים שגייסו מסביב לעולם בכיסוי של זכויות אדם, בפועל עסקו בטרור. אך במקום זאת את ההתקפות ספגה ישראל, ובעוצמה גבוהה מאוד.

מהקונגרס האמריקני ועד האיחוד האירופי, דרך ארגונים בכל העולם ואפילו פה בישראל יצאו תגובות חריפות נגד ההכרזה הזו. וזה לא שישראל עשתה צעד שגוי בעצם ההכרזה: העובדות מוכיחות שלאחר עבודת מודיעין ארוכה בהובלת השב"כ הוכח כי אותם ארגונים שימשו בפועל כזרועות של החזית העממית, גייסו עבורה מימון, ועם חבריה הבכירים נמנו כאלו שמעורבים באופן ישיר או עקיף בהוצאת פיגועים בישראל.

אבל למדינה הייתה בעיה אחרת: הסברה. אחרי יותר מ-73 שנות קיום, עדיין לא הבינו בישראל שלא מספיק להיות צודק, צריך גם להיות חכם. הכרזה על ארגוני טרור צריכה להיות מלווה בחומרים ותכנים ויזואליים, ומונגשים כך שכל אדם בעולם יוכל להיחשף אליהם באופן מיידי. הרי אותן הוכחות שישראל מחזיקה על ששת הארגונים צריכות להפוך לנחלת הכלל. ולא רק בחוץ, גם פה בישראל. אפילו שרים וחברי כנסת היו בצד המגנה.

בימים האחרונים שוטף את הרשת קמפיין "#StandWithThe6". למה ישראל לא הכינה מראש קמפיין משלה שילווה את ההכרזה ויעמוד כחומה מול הטיעונים שמנגד? לישראל יש מודיעין מספיק טוב כדי לעלות על ארגוני טרור במסווה של זכויות אדם, אבל לא מספיק טוב כדי לדעת שבעולם לא יקבלו את ההכרזה הזו באופן שבו בוצעה בלי לתקוף את ישראל כתגובה? גם ילדים בבית הספר יודעים שבשאלה במבחן לצד התשובה הם צריכים לפרט, לנמק ולהסביר.

המדינה חייבת להפיק לקחים. זו לא פעם ראשונה שאנחנו נכשלים הסברתית. גם במבצע שומר החומות לפני פחות מחצי שנה נכשלה המדינה בלהסביר למה הפילה את בניין התקשורת AP בעזה, אירוע שפגע בנו בעולם. ישראל חיפשה את תמונת הניצחון במשך 11 ימים ובסוף התמונה שנחרטה מסביב לעולם היא תמונת השער של הניו יורק טיימס לאחר המבצע עם תמונות ילדים שנהרגו.

היום, הקרב על התודעה הוא הקרב החשוב ביותר. זירת הלחימה העיקרית שישראל מנהלת היום אינה בעזה, בסוריה ובלבנון, אלא ברשתות. אנחנו לא נלחמים רק בפעילי טרור, לפעמים אנחנו נלחמים גם במשפיענים עם מיליוני עוקבים. מול הפעילות האנטי-ישראלית הגדולה בעולם, המדינה חייבת להחזיק מערך הסברה חזק, איכותי ויעיל, שיעבוד באופן שוטף ויתרום את חלקו למאמץ המדיני בזירות השונות.

החוסן הלאומי של המדינה תלוי גם בחוסן ההסברתי שלה. במאה ה-21 גם הצבא הכי עוצמתי וגם מדינה עם תקציב ביטחוני משמעותי לא מספיקים כדי לנצח בדעת הקהל. המדינה שיכלה להתפאר בניצחון מלחמת ששת הימים לא יכולה להרשות לעצמה לצאת מובסת ב"מלחמת ששת הארגונים". ישראל צריכה מיד מערך הסברה שישמיע את צדקת דרכה, ישקף את המציאות, יהיה מגובה בעובדות, נתונים ותכנים בשלל שפות, וייתן מענה בזירה הכי חשובה שהמדינה נכשלת בה פעם אחר פעם.