יש סרטים שלא יוצאים מהראש שנים אחרי שצופים בהם. כזה הוא הסרט היפני "הבלדה על נאריאמה", שהוקרן בארץ אי אז. גיבורי הסרט היו תושביו של כפר עני, אשר בחרו להתמודד עם מצוקתם הכלכלית באמצעות דילול יזום של האוכלוסייה הבוגרת והלא יצרנית. אדם אשר מגיע בכפר לגיל 70, נלקח על ידי צאצאיו אל פסגת הר מבודד ושם מופקר לגורלו. במותו הוא מצווה לילדיו את הרווחה. הללו פטורים מן הטיפול בקשישים, ויכולים להשקיע את מיטב מאמציהם בעמל כפיהם. בדומה למנהגים עתיקי יומין ממקומות אחרים, שבהם נלקחים זקני השבט לגווע בקרחון הסמוך, הציג גם הסרט את התפיסה האנושית הרואה בחולים לא יותר מנטל, והמבכרת את טיפוחו של הקיום הקבוצתי הבסיסי על פני השמירה על חייהם של היחידים.
על רקע מסורות אלה, אשר התקיימו כנראה גם במרחב הים־תיכוני, בולטת עמדתו המוסרית של החוק המקראי. הדאגה לחיי אדם והנכונות לשמור עליהם כמעט בכל מחיר הן ערכים מרכזיים בתנ"ך. כפי שהראה פרופ' משה גרינברג המנוח, נבדל החוק המקראי ממערכות משפט קדומות אחרות. בבבל יכול היה רוצח לפדות את נפשו באמצעות תשלום כופר, בעוד אצלנו נחשבת פגיעה מחושבת בחיי אדם כעוון שאין עליו כפרה. מנגד, גנב כנעני מצוי, אשר התקשה להשיב את הגזילה, עלול היה למצוא את עצמו מובל אל חבל התלייה. בספר הספרים לא נמצאת הנחיה כזו, תודה לאל.
בסביבה חומרנית, שבה הפכה הפירמידה הכלכלית לערך מקודש ואובדן חיים התקבל בסלחנות, הציגה היהדות תפיסה המקדשת את החיים עצמם. כסף בא והולך, לאובדן החיים אין תחליף. על אף חשיבות השמירה על הרכוש, שמירת החיים חשובה יותר, שכן, כפי שהיטיב לנסח זאת הגיבור ירא השמיים של הסרט "בלתי נסלח": "כאשר אתה הורג אדם, אתה לוקח את כל מה שהיה לו וכל מה שיכול להיות לו אי פעם".
ובכן, לא עוד. התהדרות הממשלה בחיי המסחר הפעילים וההתעלמות מנפטרי הקורונה הרבים הן ביטוי צלול של העמדה הרשמית, הגורסת כי היציבות הכלכלית חשובה יותר מהגנה על חיי האזרחים. בסירובה להטיל הגבלות על הצטופפויות המוניות, וזאת כדי להימנע ממתן פיצויים לבעלי עסקים אשר ייפגעו מן ההחלטה, אימצה הממשלה את תפיסת העולם האזורית באיחור אלגנטי של כ־4,000 שנה. הכלכלה הייתה לעיקר, בעוד חיי חולים הפכו למטבע עובר לסוחר. את מקומם של הקרחונים החליפו מחלקות הקורונה. כל יוזמה של בכירי משרד הבריאות, העשויה לצמצם את הביקוש הגובר למכשירי אקמו, נדחתה על הסף. את קדושת החיים החליפה קדושת מסגרת התקציב. ספק אם זוהי הכרעה מוסרית. זו בוודאי לא החלטה יהודית.
וזו גם לא עמדה ישראלית. מדינת ישראל הוקמה לאור תפיסה חברתית המייחסת ערך להון האנושי, ולא להון האישי. מייסדיה, סוציאליסטים למחצה, לשליש ולרביע, חיו בצמצום אך סירבו לצמצם את החיים. היורשים הנוכחיים של המסורת היהודית והסוציאליסטית, חובשי כיפה ואנשי מפלגת העבודה, מעדיפים דווקא להתקהל סביב עגל הזהב. נקווה שמתישהו ניזכר שכאן זה לא ספרטה. הלוואי שמתישהו נצליח לחזור לחיים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו