הפרויקט החברתי של הליכוד

הליכוד היא המפלגה הגדולה והמשמעותית בישראל. השינויים שחוללו מנחם בגין ויצחק שמיר וחבריהם בראשית שנות ה־70, כשפעלו כמפלגת אופוזיציה, הובילו תנועה זו למוקד מרכזי ומוביל המשפיע על כל תחום בחיינו. התחזקות זו נשענת על היותו של הליכוד מפלגה חברתית מאוחדת. הליכוד הצליח במשך עשרות שנים למתן את השסעים החברתיים שעלולים היו ליצור את אותם "שבטים" מנותקים מחזונו הקלוקל של ראובן ריבלין, שבנאום השבטים שלו קבע את גורלה של החברה שלנו כשסועה ומופרטת, בעלת ציר לאומיות מעומעם שבו הציונות מתפוגגת ובמקומה באה מדינת כל אזרחיה נטולת ייחודיות יהודית. הליכוד, לעומת זאת, חתר ויצר את האחדות הלאומית הרחבה. במסגרת זו היצירה החשובה ביותר של הליכוד היא כינונו וביסוסו של המעמד הבינוני המזרחי.

במשך כ־40 שנה מפלגת הליכוד שקדה בהצלחה על יצירתה של קבוצה מעמדית חדשה, שלא היתה קיימת קודם לכן, אשר הפכה לאחד מבסיסי הסולידריות החברתית החשובים בקיום החברה שלנו. לא לחינם התעלם ראובן ריבלין מקבוצה זו בחזון השבטים שלו. בכך מפלגת הליכוד מנעה את התפוררות ישראל לחזון השבטים המנותקים. עם זאת, הכוחות שנהנו עד אז מיתרון מעמדי מובנה, מעולם לא השלימו עם המצב הזה שבו הליכוד מבסס אחיזה יציבה ומתמשכת במרבית הערים המרכזיות ובפריפריה והופך לכוח דומיננטי. הדבר הציב מולם תמונת ראי לכישלון המהדהד שלהם לייצר אחדות חברתית. הם ראו בכוחות החדשים בליכוד סכנה רעיונית, ולא פחות חשוב מכך, סכנה תעסוקתית בצמצום נגישותם למשאבים שקודם לכן היו בבעלותם ללא כל ספק. משאבי הון ותעסוקה שהם קיבלו בזכות אבות, הפכו למוקדי תחרות. הליכוד קלקל להם את החגיגה.

היסוד המארגן של הליכוד מתמקד בחתירה לשותפות תחרותית ולהתנגדות לקיום תחרות אדנותית המשרתת את בעלי זכויות היתר. מכאן מטרתם לפרק את הליכוד ולעגן תחרות אדנותית, שבה הם יחליטו שוב מי ראוי להתקדמות ומי תיחסם דרכו.

מערכת ההשכלה הגבוהה של ראשית שנות ה־70, בטרם עלה הליכוד לשלטון, שירתה אך ורק מגזר אחד באוכלוסייה: המעמד הבינוני האשכנזי. כל מי שהתבונן על המערכת הזו ראה דיכוי והדרה של מחצית העם בהינף יד. הסללה מרושעת וחסרת לב של תנועת העבודה. כיום תראו את המערכת הזו - הנגישות, גם אם היא מסובכת ובעייתית ועם מלכודות ניעות המשמרות את העוצמה של בעלי זכויות היתר, הרי היא שונה לחלוטין. הליכוד הצליח להוביל רפורמות, שבסופו של מהלך אנו מוצאים נגישות מתעצמת לביסוס מעמד בינוני מזרחי גדול ויציב שאינו זקוק לבקש, אלא מקבל את זכויותיו על בסיס שותפות תחרותית. מה שהיו פעם משרות המיועדות לקבוצה אחת בלבד, הפכו בתקופת הליכוד למשרות שבהן מתקיימת תחרות שוויונית. מי שחושב שהיסודות של אי־השוויון נעלמו, משקר לעצמו, אבל היסוד התחרותי הולך ומתחזק והופך לעיקרון של אחדות חדשה.

תגובת הרתע של בעלי זכויות היתר הפכה מחאתית ואלימה יותר. הם רואים בתחרות זו סכנה למעמדם. הליכוד מהווה עבורם פירוק של המאחזים שלהם. המכרזים על משרות בעיריות, במערכת החינוך, בתאגידים ובמשרדי הממשלה, שפעם היו שלהם ללא שום עוררין, הפכו לאתרים שבהם מתקיימת תחרות הוגנת מזו שהיתה קודם לכן. מעמדם נשחק. בעלי זכויות היתר עומדים בפני השאלה: מה הם צריכים לעשות כאשר מתקיימת התמתנות של הפערים החברתיים בישראל נוכח הצלחת הליכוד? האם לחבק את המעמד הבינוני המזרחי, או שמא לצאת למחאה תקיפה ואנטי־דמוקרטית ולנסות להחזיר "עטרה ליושנה"?

תנועת הליכוד עומדת בלב־ליבו של השינוי העמוק שמתחולל בישראל, ועל כך יוצא קצפם של בעלי זכויות היתר. אחת התוצאות היא שרבים וטובים מפרשים שינוי זה כרדוקציה למאבק סכום אפס בין מזרחים לאשכנזים. אין שטות גדולה מכך. המאבק שמוביל הליכוד הוא למען אחדות לאומית ונגד התפוררות שבטית.