ההחלטה לשחרר את זדורוב: ראויה ומאוזנת

אין עונש כבד יותר לאדם מאשר שלילת חירותו. לבן חורין קשה לעתים להבין זאת, אך כל מי ששהה, ולו יום אחד במעצר, שלא לדבר על מאסר ממושך או מאסר עולם, יבין זאת. לא לחינם המשפט העברי הקלאסי שלל מאסר והציע במקומו חלופות אחרות. מכאן, שאם אך ניתן למנוע מאדם – תוך שמירה על הציבור – לשבת ולו יום נוסף בכלא (שלא לדבר עד חודשים או שנים), יש לעשות כן.

ככלל, מאסר אינו תכלית. הוא אמצעי. בתורת הענישה המודרנית, עיקרו של המאסר לא נועד לנקום בעבריין, אלא לתכליות אחרות. הגנה על שלום הציבור מפני עבריינים שעשויים לפגוע בו, הרתעת עבריינים פוטנציאליים, מניעת שיבוש הליכי חקירה ומשפט או הימלטות מן הדין, ואף פתח לשיקום האסיר במהלך מאסרו המפוקח.לפיכך, ככל שקיימות חלופות אחרות, שעשויות להשיג תכליות אלה מחוץ לכותלי בית הכלא יש להעדיפן על פני מאסר מאחורי סורג ובריח.

ואכן, ככל שחולפות השנים, התפתחו חלופות למאסרו של אדם מאחורי סורג ובריח: מעצר בית חלקי או מלא; איסור הגעה למקומות מסוימים; מעון טיפולי (המאפשר, למשל, לגמול את האסיר משימוש בסמים); צו עיכוב יציאה מן הארץ; שחרור בערבות; ועוד מגוון רחב של איסורים המוטלים על הנאשם. המכנה המשותף לכולם הוא המרתם במעצר החשוד או העבריין במתקן כליאה.

נכון, גם חלופות מאסר מגבילות את חירותו של אדם באופן משמעותי, אך פגיעתן קלה בהרבה מזו שבמאסרו מאחורי הסורגים. לעתים הן מאפשרות לאדם לא רק לשוב אל ביתו ומשפחתו, אלא גם לעבודתו, ובכך תורמות לסיכויי שיקומו. הטכנולוגיה המתפתחת הקלה במידה רבה על יישום חלופות אלה, הלכה למעשה. אזיק אלקטרוני, איכון מכשיר סלולרי והתייצבות יומית בתחנת משטרה היו למציאות שכיחה.  כך, בהצעת חלופת מעצר או מאסר, וכך במתן חופשה לאסירים המרצים את עונשם. היעדר עבר פלילי משמעותי קודם לעבירה שבגינה נשלח אדם למאסר; התנהגותו הטובה של אסיר בין כותלי הכלא; והתייצבותו בשעריו בתום חופשתו במועד שנקבע לחזרתו, עשויות להוות נסיבות מקלות התומכות בהמשך השימוש בחלופות המאסר על פני השארת האסיר מאחורי הסורגים.

על אף קיומה בדין של "חזקת מסוכנות" כשמדובר בעבירות חמורות, ובראשן רצח, ניתן לסתור חזקה זו. במקרה הספציפי של זדורוב, לא הוכח כי בתקופת שהותו מאחורי הסורגים, כעציר וכאסיר, מזה כ-15 שנה, נעשו עבירות משמעת חמורות או התנהגות מסוכנת. משכך, נתערערה חזקת מסוכנותו ובמידה רבה תש כוחה.

החלטת בית המשפט מבטאת אפוא איזון ראוי, בין הרצון להבטיח את שלום הציבור והמשך תקינות ההליך המשפטי לבין הרצון להימנע משלילת חירותו של אדם שלא לצורך הכרחי ובמידה שעולה על הנדרש. השמירה על זכויות האדם, במידת האפשר, חיונית וראויה גם כאשר מדובר באסיר המרצה את עונשו.