המורשת של טראמפ מובטחת בכל תרחיש
דונלד טראמפ התגאה במערכת הבחירות בהעברת השגרירות האמריקנית לירושלים, בהכרה על ריבונות ברמת הגולן, בהסכמי השלום שסייע לכונן בין ישראל לאיחוד האמירויות, סודאן, בחריין - ועוד לפחות חמש מדינות שבדרך (לטענת הממשל האמריקני).טראמפ גם מתכנן עבורנו ריבונות, אבל כדי לממש את זה הוא היה צריך להיבחר לעוד ארבע שנים.
זו הסיבה שכישראלי אפשר להיות מודאג מהתוצאות בינתיים, או לפחות להרהר במה שניתן היה לעשות יחד בקדנציה נוספת. זה חלילה לא אומר שג'ו ביידן אנטי־ישראלי, ממש לא. אבל נשיא פרו־ישראלי כמו טראמפ, כזה שהפך את תמיכתו בישראל לרכיב כל כך מהותי ובולט במורשת שלו, לא היה מעולם בבית הלבן.
גם אם הנשיא טראמפ לא ינצח בסוף הדרך, המורשת שהוא בנה בקדנציה הראשונה שלו מובטחת. הרפובליקנים ידאגו לשמר את הישגיו; אמריקה תרצה לשמור על הנכסים שהשיג עבורה. חלק מהנכסים האלה יקרים וחשובים גם למדינת ישראל.
גל כחול לא שטף את אמריקה, וה"טראמפיזם" שהפרשנים אוהבים לסמן כאיזו תקלה היסטורית - לא נזרק מהתרבות הפוליטית של אמריקה. הסקרים ניבאו סחף היסטורי לטובת ביידן, כלומר אמירה עממית גורפת וברורה נגד טראמפ. הלנד־סלייד הזה לא קרה. וכמו שכותב היום גלעד צוויק בטורו במדור הדעות, הסקרים לא סתם "טעו". במדינות המפתח הסקרים יצרו באופן עקבי מצג שווא של יתרון וניצחון מובהק לביידן, ובכך גרמו, אולי, לרבים מתומכי טראמפ להרגיש שאין כל טעם לצאת להצביע.
אבל זה לא נגמר עד שזה לא נגמר, ובשעה שנכתבות שורות אלה - ביידן עוד לא ניצח, טראמפ עוד לא הפסיד, והוא נחוש להילחם, כשתוצאות האמת הזורמות מלמדות על פערים לא מאוד גדולים, בלשון המעטה.
באופן מפתיע, לא מעט פרשנים ישראלים הרימו גבה, ותהו על כוונתו של טראמפ - ככל שתהיה לו כזאת - לעתור לבתי המשפט. מעניין, כשבישראל הוגשו לבית המשפט עתירות בציפייה שהשופטים יתערבו אחרי הבחירות, זה הוצג כצעד לגיטימי ואולי אפילו נחוץ, אם לא קריטי, להצלת הדמוקרטיה הישראלית.
ועד לתוצאות הסופיות (או להחלטת בית המשפט), ניקח את הזמן כדי להפנים את העובדה שהיינו עדים לבחירות הדרמטיות ביותר בארה"ב, שבהן התמודד הנשיא טראמפ מול ניצב שמילא תפקיד בינוני בסרט הפוליטי של ארה"ב.
אם הוא יהפוך לנשיא ה־46, גם תומכיו יודו שזה לא בזכות היותו ג'ו ביידן. זה משום שמחצית תושבי אמריקה התגייסו בעוצמה חסרת תקדים נגד טראמפ, בין היתר לאור התדמית השלילית שהודבקה לו מצד הממסד והתקשורת. וזאת אף שהבוחרים בהמוניהם דווקא הביעו תמיכה בהתנהלותו הכלכלית לצד חשש כבד מהפקדת האומה - אפילו בענייני המגיפה - בידי ביידן.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנובועז ביסמוט
כיהן כעורך הראשי של "ישראל היום" מ-2017 ועד ינואר 2022. החל את דרכו העיתונאית ב-1983 בעיתון מעריב ככתב ספורט, ובתפקידי כתיבה ועריכה במדור הכלכלה. בהמשך שימש שליח מעריב בפריז. בשנים 2004-1990 היה שליח ידיעות אחרונות בפריז. ב-2008 הצטרף ל"ישראל היום", ושימש עורך חדשות החוץ ופרשן. במהלך השנים דיווח ממדינות רבות שעימן אין לישראל יחסים דיפלומטיים, ובהן איראן, סוריה, תוניסיה, לוב, תימן ועיראק. ב-1993 ביקר ברפובליקה האסלאמית של איראן, והיה לעיתונאי הישראלי הראשון שביקר במדינה מאז ההפיכה ב-1979. במהלך ביקורו בעיראק ב-2003, נעצר על ידי הכוחות האמריקניים בחשד לריגול, והוא הוחזק במעצר. כיהן כשגריר ישראל במאוריטניה בשנים 2008-2004. ב-2012 יצא ספרו "עובר כל גבול", העוסק בביקוריו במדינות מוסלמיות ובמפגשיו עם מנהיגיהן. בעל שני תוארי מוסמך מאוניברסיטת סורבון שבפריז. נשוי בשלישית ואב לארבעה. אוהד שרוף של ליברפול.