החזרת גולדין ושאול צריכה להיות מעל לכל ויכוח

רגע לפני יום הזיכרון, לפני שאנו מתייחדים עם זכרם של יקירינו שמסרו את נפשם, אנחנו מחויבים לזכור ולהזכיר את החיילים שלא זכו לקבר ישראל. מעל כל המחלוקות ואי־ההסכמות, צריכה להיות הצהרה פומבית וחד־משמעית של כל נציגי הציבור שיפעלו מיידית להחזיר את הדר גולדין ואורון שאול לחיק האומה ולאדמתה ואת הנעדרים למשפחותיהם. יש להפסיק אחת ולתמיד את העינוי המתמשך שעוברות המשפחות, שבניהן יצאו למשימה שממנה לא חזרו ובכך גילמו את הערך הגבוה והעליון של נאמנות ונתינה למדינה.

עברו שש וחצי שנים ממושכות של כאב וסבל, שבהן אין קבר למשפחות גולדין ושאול, ולמשפחת מנגיסטו תאנייה ואנייה, שכשל כוחן כבר להיאבק להחזרת בניהן. השבת הבנים צריכה להיות יעד מושכל ראשון של כל רשימה ומפלגה היוצאות לגרוף קולות בוחרים. זהו האל"ף־בי"ת של הנאמנות כלפי חיילים המוכנים להשליך נפשם מנגד.

לשיא הגיעה ההתעלמות והפניית הגו כאשר הועברו החיסונים למחוזות שמעבר לגבול, ואפילו לא הוצעה ולא אוזכרה הדרישה לעסקת חליפין. האם השקט המביך הזה נועד להתיש את המשפחות ולרפות את ידיהן? הדברים מתעצמים נוכח נקודת המוצא האצילית של משפחות גולדין ושאול שאינן תובעות לשחרר מחבלים תמורת האיחוד עם יקיריהן, אלא להחמיר בתנאי הכליאה של המחבלים האסורים בבתי הסוהר הישראליים, דבר שיביא ללחץ של האנשים עם הדם על הידיים ויכריח את ראשי הארגון האכזרי הזה לסיים את הפרשה.

הזילות כלפי משימת הקודש, שחייל צריך להיקבר כראוי בקבר ישראל בצורה מכובדת ומוקירה, אף מפחיתה את האמון של חיילי צה"ל במפקדיהם. אמרתו של דוד בן־גוריון, "תדע כל אם עברייה כי הפקידה גורל בנה בידי מפקדים ראויים לכך", עומדת בסימן שאלה גדול מול הדומייה הזו של פוליטיקאים, המבקשים את קולותינו, אך מסתפקים באמירה סתמית ומפקידים את הנושא בידי פקיד ממונה.

אנחנו חוזרים ותובעים לקיים את המחויבות היהודית והאזרחית שמתבקשת בכל חברה מתוקנת. מחויבות זו מוטלת גם על רב־אלוף כוכבי, שהחובה הבסיסית שלו כלפי פקודיו, שיצאו לכונן בגופם את ביטחון ישראל, היא לתבוע מכל ממשלה, לפני שהיא מטפלת במסים או ברכישת מטוסים, לפתור את המצוקה הזועקת הזו עד השמיים. ראשי המפלגות - צאו מהאדישות וגלו מחווה הומאנית ומתחייבת כלפי הדר ואורון, ובוודאי כלפי משפחות הנעדרים.

על כלי הנשק של הדר היתה חרוטה הסיסמה "בעוז ובענווה". אנחנו לא רואים לא עוז ולא ענווה ולא הרכנת ראש ולא פרגמטיזם שחייב היה להיות הפועל היוצא הראשון של כל מכניזם צבאי ומדיני.

שאול מייזליש הוא עיתונאי וסופר; טלי ליברמן היא אחותו של סגן הראל שרם הי"ד