מערים מעורבות לערים משותפות

כמעט חודש לאחר סיום האירועים והעימותים הקשים שהתרחשו ברחבי ישראל בין יהודים לערבים ובין ערבים לכוחות הביטחון, והנזק כתוצאה מהוונדליזם עדיין נוכח במקומות רבים. בעיקר בערים המעורבות, שהן אבן הפינה של יחסי יהודים וערבים במדינת ישראל. שם, היו העימותים הקשים ביותר, וסביבם גם נקשרו ההסברים וההצדקות שגורמים שונים מעניקים למאורעות.

הערים המעורבות, עכו, יפו, לוד, רמלה וחיפה, היו מוקד משיכה ליהודים ולערבים בשני העשורים האחרונים, במיוחד בעקבות הפיתוח והקדמה באותן ערים, הן בהשקעות מקומיות של העיריות והן בהשקעות ממשלתיות. ואולם, האירועים גרמו לפחות בשלב הזה לריחוק גדול בין יהודים לערבים.
דווקא תושבי הערים המעורבות היו אמורים להתנהל ולהתנהג אחרת. קשה מאוד לדבר על הפרדה באותן ערים: יהודים וערבים חיו באותם בניינים, עבדו והתפרנסו באותם מקומות, וההיכרות והמפגש ביניהם היו דבר טבעי ושגרה של יום־יום.

עם זאת, לאורך השנים, למעשה מאז קום המדינה, ערים אלו היו מעורבות ולא משותפות, וכאן אולי טמון הפתרון האמיתי. יהודים וערבים אמנם גרו ועבדו יחד, אך הם לא למדו יחד, לא הכירו זה את זה מגיל צעיר, ובכל עיר מעורבת יש שתי קבוצות כדורגל, יהודית וערבית(!).

לו מערכת החינוך היתה משקיעה בחינוך משותף מגיל צעיר, ליהודים ולערבים, ובמסגרות של החינוך הבלתי־פורמלי, בחוגים השונים במתנ"סים ובקבוצות הספורט השונות, הדבר בהחלט היה יכול לסייע להפחית את גובה הלהבות ואת השנאה שהשתוללה ברחובות.

למרות הקשיים שתושבי הערים המעורבות חווים מאז האירועים, ולמרות אי האמון ההדדי ששני הצדדים מפגינים, עדיין יש אפשרות להפוך את המשבר הקשה להזדמנות, לפני שאותן ערים יהפכו, חלילה, לחבית נפץ שבכל פעם תהווה פוטנציאל סכנה לתושביה.

היעד הראשון חייב להיות בגיל הרך, להקים גני ילדים מעורבים ליהודים ולערבים כדי שכל ילד יהודי או ערבי יכיר את האחר ולא יגדל על ברכי אגדות, סיפורים ודעות קדומות. בקרב בני הנוער יש להקים קבוצות משותפות, לא כדי לדבר על דו־קיום, אלא כדי לבצע אותו בפועל - חוגים משותפים, קבוצות ספורט, פעילות פנאי ותרבות משותפת, וכדי להעמיק את השיח בין בני הנוער היהודים והערבים.

נוסף על כך, על הרשויות המקומיות לקבוע יעד של הגברת הגיוון התעסוקתי, ולשלב עובדים יהודים בטיפול בנושאים הקשורים לאוכלוסייה הערבית ועובדים ערבים בכירים באגפים השונים שיטפלו גם באוכלוסייה היהודית. שבירת המחיצות שבין שתי האוכלוסיות היא המפתח למניעת הישנותם של אירועים אלימים מצערים, והדבר מסור בידינו.