כסף זר שימש להשגת קולות: חייבים לחזור לקלפיות

אם איזנקוט לא מוכן לפעול להקמת ממשלת אחדות בראשות נתניהו - עדיף שניסיונות הרכבת הממשלה ייכשלו ונחזור לקלפיות.

זאת מהנימוקים הבאים: ראשית, ישראל תתמודד בקרוב עם אתגרים מדיניים וביטחוניים שמחייבים הנהגה שזוכה לקונצנזוס. שנית, השתקת חקירת שב"כ שלפיה מיליוני שקלים המריצו את ההצבעה הערבית יוצרת תחושה שהבחירות היו מכורות. שלישית, ממשלה שתושבע בתמיכת הערבים תעורר מחאה ציבורית שתידרדר לאלימות. ורביעית, סעיף 86 לחוק הבחירות מורה על ביטול הבחירות אפילו אם התרחש אירוע שרק "עשוי היה להשפיע" על תוצאתן.

הממשלה הבאה תידרש להכרעות מדיניות וביטחוניות שיעצבו את עתידה של ישראל. לאחר טבח 7 באוקטובר והמלחמה שבאה בעקבותיו עליה להבטיח את ביטחון האזרחים ולשקם את המדינה.

הכרעות כאלה מחייבות הנהגה הנשענת על אמון ציבורי רחב ועל יכולת ללכד את העם. אילו ניצח נתניהו, ולמחרת פורסם ששב"כ חוקר חשד שמיליוני שקלים מכספות סודיות בשווייץ או מחשבונות עלומים בפנמה שימשו להמרצת תומכי הליכוד לקלפיות - האופוזיציה היתה דורשת בחירות חוזרות. כעת האחריות הציבורית מחייבת את איזנקוט לחתור לממשלת אחדות, כדי להשיג קונצנזוס ולנטרל את השפעת הקול הערבי, או לחלופין - לחזור לבוחרים כדי לקבל אמון מחודש.

איך פתאום "לא קרה כלום"

היקפו הרחב של המימון הזר מעמיק את התחושה שדברים חמורים ופסולים נעשו כאן. לא לחינם כתב נעם סולברג, יו"ר ועדת הבחירות המרכזית ואדם האמון על משמעותן של מילים, שיש לו "חשדות חמורים להשפעה פסולה על הבחירות".

לא ברור כיצד פתאום "לא קרה כלום", ומדוע היועמ"שית מדכאת את החקירה והתקשורת משתיקה אותה. בכל מקרה, הציבור הישראלי לא מקבל את מילות ההרגעה. הוא גם לא קונה את ההסבר שהזינוק בשיעור ההצבעה ביישובים הערביים והדרוזיים הוא תוצאת רצונו של הציבור הערבי להשתלב בחברה הישראלית. הבחירות שנערכו פסולות בעיני רוב הציבור היהודי במדינה היהודית, שמבין כי שב"כ לא באמת יכול לאתר את מסלול הכסף ושהיועמ"שית והתקשורת תומכים ב"גוש השינוי".

עדיף שאיזנקוט יפר הבטחה פרסונלית, "רק לא ביבי", מאשר לשכוח את ההבטחות שלו הנוגעות לביטחון המדינה, לזהותה ולשוויון בנטל. ההתחייבות לא לשבת תחת נתניהו מחייבת הסבר לבוחריו וקבלת אחריות, אבל משקלה פחות ממשקלם של העקרונות שלשמם ביקש להנהיג את המדינה. ממשלה שתוקם בתמיכת המפלגות הערביות, ותוך כדי השתקת חקירת שב"כ, תחריף את הקרע בעם ותצית מחאה ציבורית שתידרדר לאלימות. מי שקראו לאחדות ערב הבחירות חייבים ללכד את העם, גם במחיר פוליטי אישי.

בכל מקרה, סעיף 86 לחוק הבחירות חד וברור: בית המשפט צריך להשתכנע שהתרחש ליקוי ש"עשוי היה להשפיע על תוצאות הבחירות" כדי לבטלן. אין צורך להוכיח שהליקוי השפיע בוודאות ובאופן משמעותי. אין כעת ספק שכסף זר שימש להשגת קולות שלא כחוק, אם בהשפעה ישירה או עקיפה, ושזה שינה את חלוקת המנדטים. על בית המשפט להפעיל את מלוא סמכותו ולבטל את הבחירות האחרונות. אם יימנע מכך, יובהר שוב עד כמה חיונית היתה הרפורמה המשפטית, ועד כמה מוצדק אי־האמון של הציבור הישראלי ברשות השופטת.

לסיכום, ראשי האופוזיציה שהמדינה חשובה להם חייבים לדרוש בחירות חוזרות, ולא לחכות לפסיקה של בית המשפט. שאלו את עצמכם ביושר מה הייתם דורשים אילו עמד נתניהו להקים ממשלה בשעה ששב"כ חוקר חשד שכסף זר שימש להמרצת תומכיו לקלפיות. את מה שהייתם דורשים ממנו אז - דרשו מעצמכם היום. אל תיתנו לאופורטוניזם פוליטי להכתיב את עמדתכם, ואל תיתנו לשנאה לביבי לעוור את עיניכם. הקימו ממשלת אחדות, או הצטרפו לדרישה להחזיר את ההכרעה לציבור - גם במחיר האפשרות שהוא יבחר שוב בנתניהו.

ד"ר קותי שוהם הוא מרצה לפילוסופיה פוליטית ולמחשבה מדינית