להחזיר עטרה ליושנה? הדור הבא של ש"ס כבר מחפש משהו אחר

ב־1984 נכנסה ש"ס לכנסת עם 4 מנדטים. קשה היה להעריך אז שתהפוך לתופעה יציבה בפוליטיקה הישראלית. מפלגות עדתיות התקשו בעבר להאריך ימים, ואלו הדתיות הוותיקות נשענו על מסגרות ציבוריות מוגדרות. ש"ס הציעה חיבור לא שגרתי: זהות ספרדית־מזרחית, סמכות רבנית, מסורתיות ומחאה חברתית. בהנהגת הרב עובדיה יוסף, הסיסמה "להחזיר עטרה ליושנה" הפכה מתביעה להכרה לתוכנית של בניית כוח.

הישגיה חרגו מהקלפי: ש"ס הקימה מוסדות חינוך ורווחה, טיפחה הנהגה תורנית ספרדית והעניקה לציבור רחב תחושת שייכות. בשנת 1999 היא זכתה ב־17 מנדטים. לא כולם ביקשו ממנה אותו הדבר, אך הרב עובדיה העניק להם שפה וסמכות משותפות. זו היתה גם הצלחה פוליטית חריגה: ש"ס הצליחה לייצג ציבור שחלקו הקפיד על אורח חיים חרדי וחלקו ראה במסורת יסוד תרבותי ומשפחתי, בלי שהפער ביניהם מנע הצבעה לאותה רשימה.

דווקא כאן טמון הפרדוקס. דור המייסדים זכר היטב את המאבק על הכרה במורשת הספרדית ואת תחושת ההדרה בממסד הדתי, אך מי שגדל במוסדות שש"ס הקימה מכיר מציאות אחרת. רבנים ספרדים, רשת חינוך עצמאית ונציגות בכנסת הם עבורו חלק מן הנוף. אין פירוש הדבר שהפערים החברתיים נעלמו, אלא שהישגי האבות אינם בהכרח סדר היום של הבנים. צעיר המבקש דירה, הכשרה מקצועית ופרנסה לא בהכרח מתכחש למאבק של הוריו - הוא פשוט מצפה שמפלגתו תסביר כיצד היא מתכוונת לסייע לו עכשיו.

גם דמותו של הרב עובדיה עברה שינוי. עבור דור שלם הוא היה סמכות חיה, קול מוכר ונוכחות יומיומית. צעירים שהיו ילדים בעת פטירתו בשנת 2013 מכירים את הרב בעיקר דרך סיפורים, הקלטות וטקסי זיכרון.

עם זאת, מורשת יכולה להוסיף ולהשפיע, אך היא לא יכולה להחליף קשר ישיר בין הנהגה לציבור. סוגיית הגיוס ממחישה את הקושי. ההנהגה מבקשת להגן על עולם התורה, אך צעירים שונים בתוך הציבור הספרדי־מסורתי שואלים גם על שירות, לימודים, תעסוקה ועתיד משפחותיהם. אין להניח שכולם מצפים לאותה תשובה. האם ש"ס הצליחה להקשיב להבדלים האלה, או המשיכה לדבר אל ציבור מגוון כאילו רצונותיו אחידים?

בבחירות האחרונות ירדה ש"ס מ־11 מנדטים ל־6 מנדטים. אי אפשר להסיק מן התוצאה הזו לבדה מי עזבו אותה ומדוע. גם אין הוכחה לכך שהדור הצעיר הוא שהכריע את הירידה. אבל אין צורך להמתין למחקר בחירות כדי לשאול אם הנהגת התנועה בוחנת מחדש את הנחות היסוד שעליהן היא נבנתה. גם הברית עם הליכוד קשורה בכך. בעבר ישבה ש"ס גם בממשלות הליכוד וגם בממשלות העבודה ושמרה לעצמה מרחב תמרון. הזיקה ההדוקה כיום לליכוד עשויה לבטא נאמנות של בוחריה לימין, אך גם לצמצם את יכולתה להציג דרך עצמאית.

האם הברית משרתת את הציבור שש"ס מבקשת לייצג, או שהיא נעשתה מטרה בפני עצמה? ש"ס הצליחה משום שהבינה צורך היסטורי והעניקה לו קול פוליטי. כעת עליה לברר מה השתנה בצורך הזה. השאלה אינה רק אם אפשר להחזיר 5 מנדטים, אלא איזו עטרה מבקש הדור הבא להחזיר, אם בכלל.

פרופ' אריאל פלדשטיין הוא היסטוריון בחוג ללימודי ארץ ישראל וארכיאולוגיה באוניברסיטת אריאל