שלוש הונאות: הסכנה שמרחפת מעל ישראל

אנו מתמודדים עם שלוש הונאות: שוחד בחירות רחב היקף ששב"כ חוקר; הפרת התחייבות לא להרכיב ממשלה שתהיה תלויה ברשימה המשותפת וברע"מ; ונכונות מפלגות באופוזיציה לקנות את תמיכת החרדים בחקיקת "חוק השתמטות", כהגדרתן פעם אחר פעם בתעמולת הבחירות שלהן.

בהשתלבותן, שלוש ההונאות האלה יוצרות איום חמור על ישראל. בהחלט ייתכן שתוקם ממשלה, אפילו יציבה, שראשיה מעלו בעיקר הבטחותיהם לבוחרים - למעט ההבטחה להחרים את בוחרי הימין באמצעות החרמת מנהיגם. הקמתה תערער את הפוליטיקה הייצוגית שלנו מיסודותיה, ותחריף מאוד את המשבר במשטר הדמוקרטי בישראל.

ובינתיים, עליית המפלגה הדמוקרטית לשלטון בבתי הקונגרס האמריקני, בתצורתה החדשה של המפלגה, מבשרת שעה מדינית קשה מאוד לישראל - ולא רק לימין שבה. המשבר יתחיל כבר בתחילת 2027, בהתכנסות הקונגרס החדש, ואולי יחריף בסוף 2028, אחרי ניצחון צפוי (לפחות כרגע) של מפלגה זו בבחירות לנשיאות. נימצא אז במצב שבו הנהגה ירודה, שפגעה במו ידיה בלגיטימיות שלה־עצמה לשלוט במדינה, בכל זאת תאחז ביד רמה בשלטון במדינה באמצעות רוב מוצק של 67 קולות בכנסת - 19 מהם אוהדי טרור במידות שונות. וממשלה כזאת היא שתנהל מדינה בתנאים מדיניים הרי־סכנות, שלא את כולן אנחנו יכולים לזהות עכשיו.

איזנקוט והטייקונים שמאחוריו חותרים להקים ממשלה במהירות הבזק, ללא קווי יסוד וללא הסכמים קואליציוניים, או עם הסכמים חלקיים, על בסיס קואליציה של 41 (איזנקוט, בנט וגולן), 48 (כל אלה בצירוף ליברמן), 55 (כל אלה בצירוף החרדים האשכנזים), ואפילו קואליציית רוב דחוק של 61 (כל אלה בצירוף ש"ס). אבל כל הקואליציות האלה כולן תלויות ב"רשת ביטחון" של המפלגות הערביות, בניגוד להטעיה הנכלולית של ליברמן. הרי גם קואליציית 61 עם שתי החרדיות תהיה תלויה לאריכות ימיה בהסכם כלשהו עם הערבים. איזנקוט וליברמן חותרים למשהו כזה עכשיו, ועלולים להסוותו כאי־הצבעה נגד הממשלה המוצעת והסתרת התמורה שתשולם.

אם כן, כל קואליציה שאיזנקוט שוקל להקים תהיה חייבת לרע"מ ולמשותפת גם את כינונה, גם את אישור התקציב שעליה להגיש במארס 2027, וגם את הישרדותה. היא תהיה חייבת את כל אלה ל־19 חברי כנסת אוהדי טרור (הקרוי "התנגדות"), הדורשים מישראל להשלים עם מדינה פלסטינית בהרים שמעל ריכוזי האוכלוסייה שלנו ועם התפרקותה של המדינה מזהותה היהודית.

פירוש הדבר לא רק תקציבי עתק לעמותות עוינות, ומותר להניח שגם לכנופיות פשע מאורגן; פירושו גם זכות וטו ל־19 הנציגים של אזרחינו הערבים שווי־הזכויות על כל פעולה של המדינה נגד צבאות הטרור - שרק הוחלשו, אך הם עדיין מאיימים עלינו וטעונים חיסול. פירושו פירוק חוות המרעה והביטחון שהוקמו בשומרון וביהודה והפקרת השטחים שם להתארגנות צבא טרור נוסף. פירושו אי־יכולת לתקוף באיראן, או בכלל לפעול כראוי בענייני ביטחון - כעדותו של ליברמן על הממשלה הקודמת, שהוא היה מראשיה.

אם כל זה לא חמור דיו, ברור שהממשלה המוקמת תושיט יד לשיתוף עם ממשל דמוקרטי אפשרי ב־2028. המצב הזה הוא חלומו של השמאל הישראלי הציוני, ושל השמאל האנטי־ציוני שמשפיע עליו, ושאף חבר אליו במידה מסוימת. כבר כמעט רבע מאה השמאל לא יכול לקבל את תמיכת רוב הציבור היהודי בישראל לתוכניתו לחדש את הרסנות אוסלו, וודאי לא אחרי 7 באוקטובר. לכן אנשיו חולמים על הפעלת שני מנופים רבי־עוצמה כדי לכפות את דעתם על הציבור הממאן - החלפת הליכודניקים והציונים הדתיים בערבים ולחץ אמריקני מאסיבי. זוהי התוכנית האובדנית שלפנינו. מצביעי איזנקוט ושות' שלא תומכים בה חייבים למחות עליה בכל תוקף ולמנוע אותה.

פרופ' אבי בראלי הוא היסטוריון באונ' בן־גוריון