מה זכור לכם מדברי מנסור עבאס בבית הנשיא? אפשר להניח שאת הימנעותו מלומר כי חמאס הוא ארגון טרור, מטעמים של פיקוח נפש ורצון לשמש גשר.
אולי גם שמעתם את הבהרתו "אנחנו חד-משמעית נגד טרור", ואת קריאתו לפרק את חמאס מנשקו. כל אלה הופיעו בכותרות. אבל כמעט אף כלי תקשורת לא נתן במה למילותיו המפורשות בהצהרה שלאחר הפגישה: "ראש הממשלה מאשים שאנחנו תומכי טרור, אבל הוא מממן את הטרור של חמאס כבר שנים".
סטופ. "טרור של חמאס"? עבאס ייחס לחמאס ביצוע טרור. מהי, אם כך, מהות הארגון המתועב הזה?
חירשות סלקטיבית
ייתכן שהאמירה חמקה מתחת לרדאר, כי היא נוגעת ב"חירשות הסלקטיבית" שקיימת בציבור היהודי-ישראלי, שרבים בו לא מסוגלים לקבל את האפשרות שרע"מ אינה תומכת טרור. זה קורה בתוך הקשר רחב יותר של דמוניזציה שעברו אזרחי ישראל הערבים לקראת הבחירות, תוך ניצול הטראומה של 7 באוקטובר, אף שבטבח נרצחו ונחטפו גם ערבים.
לדמוניזציה הזו יש יוצרים ותומכים בעלי אינטרס פוליטי מובהק, אבל היא זוכה להצלחה משום שגם מחוץ לקואליציה היוצאת יש לה שותפים בשתיקה - למשל, אלה החותרים לממשלת אחדות (לאומית, אלא מה), תוך התעלמות מהאמירה הברורה של הבוחרים: 67 מנדטים לא רוצים עוד לראות את נתניהו בשלטון. וכאן מתגלה בעיה חמורה נוספת.
הדמוניזציה של ערביי ישראל נכרכה במהירות - ובטבעיות ממש - בדה־לגיטימציה של השתתפותם בחג הדמוקרטיה, החל מתמונת ה־AI שהציג נתניהו, דרך "פרשת המימון" המפוקפקת, ועד לאי־אישור התוצאות בידי מפלגות גוש נתניהו בוועדת הבחירות. קשה להמעיט בחומרת הדה־לגיטימציה הזו.
בליבת היציבות של משטר דמוקרטי נמצאת האפשרות להחליף את השלטון בהתאם לדין הבוחרים. כשמנסים לפסול חלק מקולות הרוב המובהק - בוודאי בדיעבד ובליבוי פרנויה - האינטרס הפוליטי הצר מקרין על עצם המסוגלות לנתק שחקן פוליטי מסוים מהשלטון. גם שיח המיינסטרים למען האחדות בגבולות הקולקטיב היהודי־ציוני־משרת תורם בעקיפין לכרסום באפשרות ההחלפה, ובכך גם באמון בשיטה.
זהו מדרון מסוכן ביותר, שבו המפסידה בסוף היא השיטה הדמוקרטית עצמה. אם בפועל מותרות במחוזותינו רק קואליציות בגבולות הקולקטיב היהודי - כמה זמן עוד נוכל לשחק בהדרת 21% מהאזרחים שאינם יהודים? ואם נטרוק בפניהם את הדלת אל הישראליות שוב ושוב - האם לא נייצר אצלם תסכול וכך נוסיף עוד בעירה בין הים לנהר, והפעם בתוך גבולות 1967?
בחזון החוקה שלו למדינת הלאום של העם היהודי זאב ז'בוטינסקי הציע, בין השאר, ש"בכל קבינט שבו ישמש יהודי ראש ממשלה יהיה סגן ראש הממשלה ערבי - וכך להפך".
ז'בוטינסקי לא היה בדיוק איש שמאל, אך גם שאלת שיתוף הערבים בחיי המדינה ובהשפעה על גורלם אינה רק שאלה של ימין או שמאל (אגב, כמו שגם שאלת ההשתמטות מהגיוס או מהשירות הלאומי אינה רק סוגיה מפלגתית־פוליטית): זו שאלה בדבר העתיד המשותף כאן, ואם אנחנו מוכנים להתחיל לעצב אותו כעת - או רק לדבוק בקיבעונות הפוליטיים ובחרדות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו