לְלֹא מִסְפָּר

לְעִתִּים מְבַקֵּשׁ אָדָם שֶׁלֹּא לְהִמָּדֵד -
מַשְׁהֶה אֶת שְׁעוֹנֵי חַיָּיו הַמְּדַוְּחִים
עַל אֲחוּז הַחַמְצָן בְּדָמוֹ, עַל מִפְלַס הַגְּבוּרָה
בְּנֶחְרָצוּתוֹ, עַל מְהִירוּת יְכָלְתּוֹ לְהִתְפַּיֵּס
וְעַל הַמֶּרְחָק שֶׁאֵלָיו לְעוֹלָם לֹא יַגִּיעַ.
בַּפַּעַם הַזֹּאת אֲפִלּוּ אֵינוֹ בּוֹדֵק בְּתַרְמִילֵי יְלָדָיו
כַּמָּה סוֹדוֹת וְכִשְׁלוֹנוֹת הִסְתִּירוּ מִמֶּנּוּ.

וּכְשֶׁהוּא מִתְהַלֵּךְ לְבַדּוֹ בִּרְחוֹבוֹ אֵינוֹ מוֹדֵד
אֶת מִסְפַּר הַצְּעָדִים שֶׁעָלָיו עוֹד לִנְקֹט
וְאֶת אֹרֶךְ הַצֵּל הַמִּתְעַקֵּשׁ לִהְיוֹת עַצְמוֹ.
נִדְמֶה הוּא לְמִי שֶׁמְּלַקֵּט אֶת הַשְּׁאֵרִיּוֹת
מִכָּל הַמַּעֲשִׂים שֶׁלֹּא הִסְתַּיְּמוּ וּמֵהַחֲפָצִים אֲשֶׁר נָפְלוּ,
שֶׁמָּא בְּמָה שֶׁנּוֹתָר יִמָּצֵא לוֹ אוֹצָר לְלֹא מִסְפָּר.

לְעִתִּים מְבַקֵּשׁ אָדָם לְהִשָּׁאֵר לְלֹא עֲנָקִים בְּחַיָּיו
כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵרָאֶה לְעַצְמוֹ וְלָהֶם זָעִיר,
וּלְלֹא נַנָּסִים מִתְרַפְּסִים כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר
חָלָל רַב מִדַּי בַּעֲבוּרוֹ לְהִתְנַשֵּׂא.
וְגַם אִם מוֹשְׁלִים וְעָרִיצִים צוֹעֲקִים בַּחוּצוֹת:
"מִדּוֹת, מִדּוֹת, רַק אֵלֵינוּ הֵן בָּאוֹת",
הוּא מִסְתַּפֵּק בְּמִדַּת הַזְּהִירוּת אוֹתָהּ מָצָא לָאַחֲרוֹנָה
מֻנַּחַת חַסְרַת אֲוִיר לִנְשִׁימָתָהּ הַמִּתְיַפַּחַת.