בדרך לאחדות - יש הבטחות שדינן להיות מופרות

הביטוי הכי מגוחך ונלעג בימים אלה הוא זה שנשמע פעמיים בשעה בערך: "הפרת הבטחת בחירות". על פניו, הוא נשמע לגמרי הגיוני. אי אפשר להבטיח לבוחרים דבר אחד ולעשות דבר אחר.

אי אפשר, למשל, להבטיח לבוחרים שאחרי הבחירות המפלגה תפעל להקלה במיסים בפריפריה, ואז לזנוח את ההבטחה ולא לקדם אותה. זה נכון. אי אפשר, נגיד, להתחייב על קיצור משך השירות, ואז לדחות ולמסמס את זה. זאת נקראת הפרת הבטחת בחירות, והיא רלוונטית במציאות נורמלית ובזמנים נורמליים. והאמת? גם אז היא מתחסדת וטהרנית מדי.

זאת דרכה של פוליטיקה, בוודאי במציאות משתנה ודברים שרואים מכאן לא רואים משם וכו', והבטחתי אבל לא הבטחתי לקיים, וכן הלאה והלאה. להשתמש בביטוי הזה במציאות החולה והמטורפת שלנו נשמע כמו בדיחה.

דבר ראשון: וכי מה היתה כל מערכת הבחירות הזו, וגם מערכות הבחירות שקדמו לה? לא הפרת הבטחות? הן בלב־ליבה של הריצה הפוליטית לבחירות האלה שכנה הפרת הבטחת בחירות מובנת: מפלגות שני הגושים באמצעות סוקריהן הבטיחו למצביעיהן ניצחון, בשעה שהיה ברור לחלוטין שהתיקו יישמר והכאוס יימשך. אז למה לבלבל את המוח? המציאות הקיימת היא בלתי אפשרית. מובן שישנה הגישה של קיום עוד ועוד בחירות, אבל זה שהיא קיימת לא אומרת שהיא נורמלית.

הלאה: להקים ממשלה של ניצים ויריבים על בסיס שנאה משותפת והזדמנות פוליטית, אפילו מבלי לקבוע לה קווי יסוד - זו אינה הפרת הבטחת בחירות. זה מיטוט מוחלט של כל מערכת האמון בין המצביעים לנציגיהם וזו שחיתות אמיתית, לא "הפרת הבטחת בחירות".

הפתרון האפשרי היחיד הוא כמובן אחדות, וגם הוא לא "הפרת הבטחת בחירות". הוא הגאולה השלמה. זאת מציאות חולה, ואין שום פתרון חוץ מפעולה נגד האינסטינקט, נגד הכיוון ונגד המצב הקיים, שכבר כל כך הרבה זמן לא מוביל לשום מקום.

ויתור על חרמות ועל פרינציפים הוא לא הפרת הבטחת בחירות. בדיוק הפוך. הוא הדרך היחידה לצאת מן הפלונטר. אמור מעתה: הדרך היחידה לצאת מן המצב הזה היא להתיר אותו. במובן של התרת נדרים. כן, כן, כן. לא רק הפרת הבטחות בחירות, אלא ביטול למפרע של כל מה שהיה עד עכשיו מתוך הבנה שכנראה צריך משהו אחר.

זה לא מעשה בנט

לשם ההגינות צריך לומר שזה בדיוק מה שעמד מאחורי צעדו הבלתי נסלח של נפתלי בנט ב־2022. זה לא אותו הדבר. בנט ביצע עריקה לצד שכנגד. מאיזנקוט נדרשת חבירה. לבנט לא היתה הסמכות למהלך כזה. לאיזנקוט יש את הכוח הפוליטי ואת המנדט.

ויתור על חרמות ועל פרינציפים הוא לא הפרת הבטחת בחירות. הוא הדרך היחידה לצאת מן הפלונטר. אמור מעתה: הדרך היחידה לצאת מן המצב היא להתיר אותו

בנט עשה את מה שעשה בעולם של לפני 7 באוקטובר, ואיזנקוט נדרש לו שלוש שנים אחרי. יכול להיות שהפעולה הכי הגיונית, הכי נצרכת, הכי אקוטית, נבלמת בגלל הבלי סיסמאות של "הפרת הבטחת בחירות"? זה ממש נורא. הפרו, הפרו! יש הבטחות שדינן להיות מופרות.