אחד מהפרדוקסים המסקרנים של החברה הישראלית הוא חוסר ההלימה המופרך בין שיעור מצביעי הימין בציבור הכללי לבין תת־הייצוג שלהם לכאורה בסקטורים מסוימים, כמו האקדמיה או עולמות התרבות והתקשורת.
האם נוכל למנות יחד חמישה סופרים או משוררים בני זמננו המזוהים כאנשי ימין? ולא - הסופר בנימין נתניהו, מחבר הספר "סיפור חיי", הוא לא תשובה לגיטימית, וגם השיוך האוטומטי לימין של אמן בכיפה או אמנית בכיסוי ראש כבר לא תקף. רבים מהם מקפידים לכפור בזיהוי כזה לכתחילה, ולא במקרה. הצלחתם לחשוב על חמישה? גם אני לא.
במדינה שסועה כישראל, יש שיאמרו שעדיף לא לערבב יצירה עם פוליטיקה. זמרים שישירו, משוררים שישוררו - ופוליטיקאים שיעסקו בפוליטיקה. אבל ניכר שוב ושוב שיש אמנים שמשתפים בעמדותיהם ברשתות או במהלך הופעות, אם כי באורח פלא הן תמיד ממוקמות בצד השמאלי של המפה הפוליטית, או במה שלעיתים מכונה בטעות "מרכז".
כיצד ייתכן שהעם נע יותר ויותר ימינה, אבל איכשהו דווקא ציבורים מאוד ספציפיים לא נעו יחד איתו? איך זה שהעם בימין - אבל סופריו, משורריו, יוצריו ואמניו (אלו שמביעים דעתם) הם ברובם המוחלט בשמאל? האם אין משוררים או יוצרים בעלי עמדות ימניות בתרבות הישראלית - או שאולי הם פשוט מתביישים להודות בכך?
אפשר לנסות להסביר את התופעה הזו דרך מהותה של האמנות, שהיא לשבור מוסכמות, לצאת נגד הממסד ולערער על הקיים. אנו מצפים מהאמנים שלנו למרדנות, ובמדינה שבה הימין לכאורה בשלטון כבר שנים ארוכות - אמנים ימקמו את עצמם בשמאל. השאלה שעולה מכך היא פשוטה: אם הקונצנזוס הוא ימין, ניתן היה לצפות מיוצר התוכן הממוצע או מהמשפיענית התורנית או מאנשי תרבות או תקשורת לבטא עמדות ימניות ללא חשש. בהיעדר לפחות מחצית סטטיסטית של תומכי גוש הימין בקרב מפורסמי ארצנו, אין אלא להסיק שרובם פשוט בארון.
אנו רגילים לכך שיוצרים ואמנים מקושרים לחוגים ליברליים ופרוגרסיביים, גם מעבר לים. בבחירות האחרונות בארה"ב שורה ארוכה של אמנים התייצבו מאחורי קמלה האריס, ואף הופיעו בכינוסי הבחירות שלה. כישראלים הנהנים מנקודת מבט חיצונית אנחנו רואים כיצד עמדו כולם כאיש אחד, וגרה בילי אייליש עם ביונסה, וספרינגסטין עם סטרייסנד ירבץ, ומבינים שמדובר בהצבעה שבטית. לא ניתן להתעלם מכך שדווקא ההשתייכות לסקטור או לקהילות של יוצרים או אמנים משיתה על יוצרים הגבלות וציפיות, ולעיתים גם לחץ, שמקשים עליהם לגבש תפיסת עולם עצמאית; או לחלופין, אם גיבשו כזאת - לחיות ולהתנהג לפיה.
במעגלים שבהם הבון טון הוא להשתייך למחנה השמאל, לא רבים מעיזים להציג את עצמם כתומכי ימין, ומי שעושים זאת נהנים ממעמד של "שנויים במחלוקת". ואמנע מלציין שמות, כדי לא לחזק פרקטיקה נלוזה. טרי בזיכרוננו גם הלחץ שמופעל מעת לעת על יוצרים לא להשתתף באירועים ממלכתיים או לסרב לקבל פרסים.
>>פולימרקט, מדד הבאזז וכל הסקרים במקום אחד: מוניטור הבחירות של "היום"<<
>>מצפן הבחירות: היכנסו לבדוק איזו מפלגה באמת מייצגת אתכם | מיוחד<<
דבריי אלה נכתבים לפני הבחירות, שיש מי שטוענים כי הן גורליות למדינת ישראל מבחינה מדינית וביטחונית. הבחירות הקרובות גורליות לא פחות לזהות היהודית ולחופש הביטוי. אם במציאות של שלטון ימין ממושך אנשים בעלי פרופיל ציבורי חוששים לבטא בפומבי השקפת עולם ימנית, בשל חשש מהוקעה או חרמות בתוך הקהילות המקצועיות שלהן הם לכאורה שייכים - הקמת ממשלת שמאל שתדבק בערכים פרוגרסיביים או שתשאף למדינת כל אזרחיה צפויה להחמיר את המצב. אך ככל שיענו אותו - כן ירבה. אולי דווקא אז הימנים שבארון ישכילו להשמיע קול ימני אידיאולוגי ברור. וללא ספק, מי שמזהירים מ"אובדן זכויות פרט" ומ"פגיעה בחופש הביטוי" תחת ממשלת ימין נוספת - ודאי יעודדו אותם לעשות כן.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו