1. שבענו די גנרלים. מה מכשיר אותם להיות מדינאים, לעסוק בכלכלת מדינה, לשאת ולתת עם מדינות העולם? רוב חייהם הבוגרים עסקו בצבא ובביטחון, בתרבות ארגונית לא גמישה המושתתת על פקודות והוראות, ולא על החלטות המושגות בשיג ושיח ושכנוע. הם לא רגילים למערכות דמוקרטיות, ורובם לא התגלו כאנשי עסקים מבריקים.
ביחס לתפיסת המרחב המדינית וההיסטורית, הם לא הוכיחו ראייה מיוחדת. אם כבר, להפך. הגנרלים ברובם הבטיחו שלום בעקבות הסכמי הדמים באוסלו. הם קבעו שההתנתקות תגביר את הביטחון, ולעגו לאזהרות שההסכמים יביאו לשיגור טילים לאשקלון ולתל אביב. במלחמה האחרונה הם הטיפו לכניעה של ישראל כדי לקבל עסקת חטופים "בכל מחיר", וזה עוד לפני שהכרענו את סינוואר ונסראללה ואסד ועדיין לא פגענו באיראן.
כדי להתקדם במעלה ההיררכיה, הם הלכו לאקדמיה. הכרתי לא מעט כאלה כשלימדתי באוניברסיטה. רובם לא רדפו אחר החוכמה, אלא ביקשו תואר לשם קידום. ככלל, התואר האקדמי אינו ערובה לחוכמה יתרה, ובטח לא ליכולת חשיבה יוצאת דופן. הם כמעט לא עסקו בתורה ובהיסטוריה, במדינאות ובכלכלה, במשפט ובחברה, ולא בתקוות ישראל וגאולתו.
2. הרצל הכיר את הבעיה, בהיותו אזרח באימפריה האוסטרו־הונגרית. הוא ראה את המשטרים המונרכיים בווינה ובפרוסיה, שבהם לצבא ולאנשי הדת היה כוח פוליטי עצום, שלעיתים קרובות הוביל לשמרנות לא פורייה, ללאומנות ולאנטישמיות ממסדית (כפי שראה במשפט דרייפוס). לכן הוא כתב ב"מדינת היהודים" שיש להשאיר את אנשי הצבא בקסרקטינים (בסיסים) בלא שיתערבו בענייני המדינה. אחרי מלחמת יום כיפור, וביתר שאת אחרי 7 באוקטובר, ברור מתמיד שלאנשי הצבא אין יתרון על אחרים בכל הקשור להנהגה האזרחית.
3. אז מה מכשיר את איזנקוט להיות ראש ממשלה של המדינה המורכבת ביותר בעולם, מבלי שעשה שירות משמעותי כח"כ, לא כל שכן שר? איזו הצלחה צבאית מיוחדת רשומה על שמו? איזנקוט הוא חניך מובהק של אסכולת אוסלו, אסכולת הקונספציה הישנה, שמדדה את "הסכסוך" במונחים רציונליים, טריטוריאליים. מבחינתה, ערביי שומרון, יהודה ועזה העדיפו תמיד את רווחתם על פני מלחמה, ואם נספק להם מקומות עבודה ותקציבים - הם ייתנו שקט בתמורה. ככלל, אם נחלק את הארץ - יבוא שלום.
איזנקוט תומך ב"הסדר מדיני" וב"חלוקת הארץ", שמשמעותם מדינה פלסטינית על גב ההר, מרחק טיל כתף משדה התעופה הבינלאומי וממרכזי האוכלוסייה הגדולים שלנו. כרמטכ"ל, הוא לא התגלה כמצביא בעל תכונות מיוחדות. כחניך אוסלו, הוא ויתר על הכרעה צבאית של סכסוכים וקרא להכיל איראן גרעינית. לא נראה שיצטרף לנשיא ארה"ב טראמפ כדי להכריע את איראן סופית. מראיונותיו עולה דפוס הפוך: הסכמים, מו"מ ושאר ירקות.
במובנים היסטוריים, איזנקוט מייצג את קונספציית 6 באוקטובר. נתניהו הקים את הצבא מעפר ב־8 באוקטובר ושינה לחלוטין את הקונספציה, בייחוד את דוקטרינת ההגנה של ישראל, שהפכה את צה"ל ל"צבא התקפה לישראל". די בכוונות רעות מצד אויבינו כדי שנתקוף ולא נמתין עד שיפעלו.
4. החשיבה הצבאית היא מטבעה נוקשה, ונוטה להתקבע סביב תפיסות מונוליטיות ("קונספציות") המקשות גמישות מחשבתית. היא מסתבכת בבואה לשקול ממדים נוספים כמו היסטוריה, תרבות, דתות, כלכלה, דיפלומטיה, מתחים חברתיים ועוד. מנהיג שגדל במערכת כזאת, סביר שיחזור על אותם דפוסים גם במערכת הפוליטית.
>>פולימרקט, מדד הבאזז וכל הסקרים במקום אחד: מוניטור הבחירות של "היום"<<
>>מצפן הבחירות: היכנסו לבדוק איזו מפלגה באמת מייצגת אתכם | מיוחד<<
מרתק לראות את היקסמות האופוזיציה מגנרלים. האם יש פה פיצוי פסיכולוגי על תפיסות אנטי־מלחמתיות, שוחרות פשרה (ולעיתים כניעה), לאמור: הנה, גנרל שעסק במלחמות רוב ימיו מאשר את תפיסותינו האנטי־מיליטריסטיות? ושמא הרצון הוא להוליך שולל את בוחרי הקואליציה, שהנה יש פה "ביטחוניסט" שכדאי להצביע לו? מסע הבחירות של איזנקוט מזכיר את זה של רבין ב־1992. גם אז מכרו לציבור את רבין כביטחוניסט - והביאו עלינו את אסון אוסלו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו