1. האופוזיציה לוחצת בעיקר על מחדל 7 באוקטובר. למחדל אבות רבים, מאז אוסלו וההתנתקות והמחשבה ששורש הסכסוך הוא טריטוריאלי, ושאם לערביי עזה יהיה טוב מבחינה כלכלית הם יעדיפו לא להילחם. לתפיסה הזאת שותפים כל גופי הביטחון לאורך עשרות שנים. ב־7 באוקטובר הקונספציה הזאת קרסה.
השאלה היא מי עשה תשובה, מי סילק את הקונספציה הישנה והציב תפיסת ביטחון חדשה לישראל. האופוזיציה עדיין דבקה בתפיסה של 6 באוקטובר, עם שינויים לא משמעותיים. מבחינתה הפתרון עדיין נמצא ב"הסדר מדיני" עם הערבים הפלסטינים. אמר לי מיליארדר תומך איזנקוט: "אחרי הבחירות נחליף את הממשלה בירושלים, ואז נחליף את הרשות הפלסטינית ברמאללה ונקים מדינה פלסטינית עצמאית". כן, אחרי הטבח הגדול עדיין חושבים להקים "עזה על סטרואידים" בגב ההר, בגובה של כ־900 מטר מעל מרכזי האוכלוסייה של ישראל.
2. לעומתם, נתניהו הודיע ערב המלחמה שאנחנו נשנה את פני המזרח התיכון. הוא הבין כבר אז שמה שהיה לא יהיה, וכך פעל. הוא הוביל את המערכה הצבאית והמדינית, בניגוד לרבים במערכת הביטחונית והפוליטית. נכון, המלאכה לא הסתיימה, אך זהו טבעם של תהליכים היסטוריים. אחרי 150 שנות סכסוך לא מסלקים את הרעה בבת אחת.
עם זאת, אנו שולטים ברוב רצועת עזה, בעוד חמאס חלש מתמיד ומפקדיו מחוסלים בלא שהוא יכול להגיב. בלבנון מתקיים שיח ער על הרצון בשלום איתנו, עם ביקורת חריפה על חיזבאללה. ישראל שולטת בדרום לבנון, שהפך ריק משיעים. אנחנו נמצאים בכתר החרמון לאחר שהשמדנו את יכולות הצבא הסורי, ומגינים על בעלי בריתנו הדרוזים. איראן הוחלשה משמעותית לאחר שאתרי הגרעין וייצור הטילים שלה הושמדו ברובם, וכן רוב הצמרת הביטחונית שלה, והיא חיה על אדי הדלק האחרונים. והעיקר: שינוי הקונספציה. ישראל של נתניהו פועלת נגד כוונות האויב, וכבר לא ממתינה לפעולות טרור מצידו כדי להגיב.
3. כלכלת ישראל כיום, לאחר שלוש שנות מלחמה, היא מהחזקות בעולם, עם רזרבות מטבע חוץ של מאות מיליארדים. הצמיחה בישראל מדהימה, והתחזית בקרב מדינות ה־OECD ביחס לצמיחת התמ"ג ב־2026 מציבה את ישראל במקום הראשון(!), וזאת אחרי מאות אלפי ימי מילואים.
4. נשיא ארה"ב הודיע על תמיכתו בנתניהו בבחירות, ונימק: הוא זקוק לנתניהו כדי להשלים את המלאכה באיראן. אתם מבינים? זה שיתוף פעולה חסר תקדים בין ראש המעצמה החזקה בהיסטוריה לראש המדינה היהודית, לצורך מלחמה ברוע העולמי של משטר הדמים בטהרן. בשנתיים שנותרו לטראמפ בתפקיד, יש לנו אפשרות לבצר את ביטחון ישראל לדורות עם התמוטטות המשטר באיראן. אסור להחמיץ את השעה. למנהיגי האופוזיציה אין הבנה וחברות כה אינטימית עם נשיא ארה"ב, וביחסים מדינתיים יש משקל מכריע ליחסים האישיים בין המנהיגים. מנהיגי האופוזיציה גם לא ימשיכו להילחם - לא בעזה, לא בלבנון, וכמובן לא באיראן. הרי הם הטיפו לעצור את המלחמה בשלביה הראשוניים, לפני כניסתנו לרפיח ותפיסת ציר ההברחות האדיר על גבול מצרים.
5. והערה אחרונה: ב־7 באוקטובר נחשף הצבא במערומיו, או יותר נכון - מפקדי הצבא הבכירים. אנשי צבא מטבעם אינם מדינאים ולא אינטלקטואלים. רוב ימיהם עוסקים בביטחון - לא בחוכמה ולא בתורה, לא בחינוך ולא בהיסטוריה, לא בכלכלה ולא בתקוות ישראל ובגאולתו. הגיע הזמן לייצר חיץ בין הצבא לבין ההנהגה הפוליטית.
שבענו די גנרלים שהתיימרו להנהיג ונכנסו לנעליים גדולות עליהם. מי שהחזיק כל ימיו רובה לא בהכרח יודע להחזיק עט, ובוודאי לא בהכרח למד מההיסטוריה
>>מצפן הבחירות: היכנסו לבדוק איזו מפלגה באמת מייצגת אתכם | מיוחד<<
>>פולימרקט, מדד הבאזז וכל הסקרים במקום אחד: מוניטור הבחירות של "היום"<<
שבענו די גנרלים שהתיימרו להנהיג את המערכת הפוליטית ונכנסו לנעליים גדולות עליהם בכמה מידות, ואז דרדרו אותנו לעברי פי פחת. המנהיגות שלנו צריכה להגיע מקרב האזרחים. מי שהחזיק כל ימיו רובה לא בהכרח יודע להחזיק עט, וגם לא בהכרח למד מההיסטוריה. הבחירה אינה ב"ממשלת 7 באוקטובר", כדברי האופוזיציה, אלא בין ממשלת 8 באוקטובר לבין אלה שעדיין נמצאים ב־6 באותו חודש מר ונמהר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו