מבט מפוכח: המנגנון שמסמן את הימין כאספסוף

אסור לתת למופע הסולו של גליה אלבין להסתיר לנו את הנוף. זה נכון, היא היתה גועלית במיוחד, עם הקריאות "ביבי! ביבי!", תנועות הידיים, ההלעגה, וכמובן הסיפור הסטריאוטיפי על נשות הפריפריה שמצביעות ליכוד כדי לא לעצבן את הגברים במשפחה, ולא מכירות שום דבר אחר.

בוטה ודוחה ככל שתהיה, גליה אלבין לגמרי לא לבד. עיתונאית בכירה הסבירה בפודקאסט שהסיפור של נתניהו דומה לטראמפ, גם הוא יכול לירות או לאנוס ברחוב - ועדיין יצביעו לו. היא סיפרה שהיא מכירה רק ביביסט אחד, והיא משתגעת איך שום דבר לא משפיע עליו. אושיית רשת אחרת תיארה את מצביעי הליכוד כבעלי "מוח אפוקסי", כלומר מי שהשכל שלהם מאובן. עיתונאית נוספת תיארה את מצביעי הליכוד כמי שמבצע תודעה ותעמולה הצליח לפעול עליהם, כי הם אוהבים ומעריצים את נתניהו, ומבחינתם - אין מלבדו. כל היבול הזה - רק מהשבוע.

וזה לא מפתיע: אהוד ברק, זה שהוקלט מסביר איך אפשר לא לחזור על טעויות העלייה ההמונית בראשית המדינה באמצעות העלאה סלקטיבית של אוכלוסייה איכותית מאירופה, עדיין נחשב למרואיין לגיטימי ומוערך באולפני טלוויזיה. הוא גם ממשיך לנהל מאחור את האופוזיציה ואת תנועת ההתנגדות לנתניהו, זו שהשבוע עלתה על פסים מובהקים של מלחמת אזרחים עם פרויקט "הגדעונים".

גם זה חלק ממאמץ תעמולתי נמרץ ששוטף את מערכת הבחירות - לסמן את הימין, ואת "מעוזי הליכוד", כאתרים מועדים לשחיתות, שבהם אין כבוד לדמוקרטיה, ויש נטייה לעבריינות ולאלימות, וכמובן לפשיזם. איך אמרה אמא של מובילת מחאה בולטת? "יש כאן אוכלוסייה שבשבילה 'מלך זה בסדר, מה הבעיה עם ביבי שותה שמפניה?'" ככה הם רואים את המזרחים; ככה הם רואים את הביביסטים.

גוש הגזענות

רק לפני שבועיים התפוצצו הרשתות בביטויים גזעניים דוחים על ביביסטים, על רקע ניסיון חטיפת המטוס מהאמירויות. מעל כל הסטריאוטיפים המתנשאים והסטיגמות הגזעניות, התבלטה אחת: ההלם מכך ש"ביביסט" נאבק במחבל והציל את המטוס. הוא ביביסט?! לא יכול להיות!

כן, הסטריאוטיפ הגס על המזרחי שלא יכול להיות יותר מטבח או אפסנאי, או מקסימום מג"בניק, חי ובועט. הוא למעשה התשתית לתעמולת השנאה של בנט ושות', שמנצלת את התביעה לשוויון בנטל כדי להכתים את כל מצביעי הימין תחת התגית הנתעבת "קואליציית המשתמטים", זו שמולה מתייצבת "ברית המשרתים". כאילו לאורך הקשת הרחבה שנמתחת ממצביעי ליכוד חילונים או מסורתיים, דרך הציונות הדתית, מצביעי בן גביר ואפילו ש"ס - אין שירות צבאי, וגם אם כן - הוא לא משמעותי.

זה הד ברור לאחד המוטיבים המובהקים של הגזענות בישראל: המזרחים לא חלק מהאתוס הצה"לי, אין להם מקום בפנתיאון הגיבורים, ולשבט הלבן יש יתרון סמלי מובנה בכל מה שקשור בגבורה ובנשיאה בנטל. אחרי הכל, באותו נאום צ'חצ'חים מפורסם של דודו טופז הביטוי המלא היה: "הצ'חצ'חים הם במצודת זאב. הם בקושי שי"ן־גימ"לים אם הם בכלל הולכים לצבא. כאן נמצאים החיילים ומפקדי היחידות הקרביות".

על הסנטימנט הגזעני הזה, שלמעשה מדיר כבר דורות ציבור שלם מהאתוס הלאומי הכי טעון, רוכבת בדהרה פרועה תעמולת "גוש התיקון" או "הריפוי" או איך שהם לא קוראים לעצמם הבוקר.

הגזענות הבוטה הזו, בין שהיא על רקע מזרחי ובין שהיא על רקע העדפה פוליטית, עוברת בציבוריות הישראלית באהלן־אהלן. מערכות התקשורת, האקדמיה והתרבות, התמסרו לחלוטין לעלילה שלפיה מכונת רעל, שופרות, הסתה, פילוג ושיסוי - קיימים רק בצד אחד, וכי יש לטהר את המדינה מהם כדי להחזיר אותה למסלול ה"ממלכתי" וה"ראוי".

הדבר היחיד שגוש השינוי בהובלת בנט, לפיד ואיזנקוט הצליח לתקן הוא הפרויקט הגזעני הישן, זה שמסמן את מצביעי הימין כאספסוף נטול תבונה, שמה שמפעילות אותם הן אך ורק עדריות שבטית ורגשיות פרימיטיבית. באופן עקבי בחירתם הפוליטית מוצגת כהצבעה אמוציונלית, מהבטן, כזו שנובעת מרגשי נחיתות, זעם על הממסד, ובעיקר שאיפת נקם.

כן, גם היום, ב־2026, עדיין מסבירים הצבעה לימין במונחים האלה. בהשראתם המובהקת של ראשי גוש השינוי והתקשורת שהתמסרה להם, זה מקובל לחלוטין בישראל של 26' שאנשים יטיחו בבני משפחה או בחברים למקום העבודה שאם הם מצביעים לנתניהו, הם בעצם "כת", כלומר עדר עיוור ונטול כושר שיפוט.

אלה דפוסי מחשבה גזעניים, ובשנים האחרונות הם נורמלו לחלוטין. מובילי דעה הופכים את יונתן אוריך וטופז לוק לסוכני שנאה, את ערוץ 14 לערוץ תעמולה ורעל, ומערכות מעצבות תודעה מנהלות קרב נואש נגד "מכונת השיסוי" של הביביסטים - וכל זה בשעה שהן שותקות במקרה הטוב, ומובילות במקרה הרע, את חרושת הגזענות נגד הציבור הימני, שנצבע כולו בגוונים של כת שטופי מוח, פרזיטים, שאווישים של מלך, אספסוף נעדר כל רציונל פוליטי.

כן, הם מפחדים

אלא שהשבוע האחרון, עם עדות מנדלבליט, הוכיח בפעם המיליון שאם יש תבונה פוליטית בישראל - היא נמצאת בדיוק אצל הציבור הזה. האינסטינקטים של "האספסוף" היו ונותרו ספקניים וביקורתיים ביחס למוקדי הכוח. אלה האזרחים הביקורתיים, שמלכתחילה התייחסו בחשדנות לכתבי האישום נגד נתניהו. הם לא הנהנו בצייתנות; הם העזו להציף שאלות ביקורתיות על שיטות החקירה, ולערער על הלוגיקה ועל ההגינות של מערכת המשפט. הם הצביעו על דפוסים ברורים של הטיה, מגמתיות, התבצרות, חשיבה עדרית וכוחנות, במערכת ש"גוש השינוי" מקבל את תכתיביה ללא עוררין ויוצא להפגין למענה ולהגנתה, גם כשנחשפים כל מחדליה.

האספסוף הביביסטי הזה לא היה מוסת, ולא נהה בעיוורון אחרי מנהיג נערץ. הוא פשוט הפגין אוריינות וסקרנות. הוא קרא, הוא האזין, הוא בדק, הוא שאל שאלות. התקשורת וראשי גוש השינוי יכולים להמשיך לכנות את ערוץ 14 או את גלי ישראל (גילוי נאות: אני משדר שם) "ערוצי המשטר", ואת כל מגישיהם "שופרות", אבל בעידן של התמסרות טוטאלית של התקשורת המרכזית לדפי המסרים של הממסד, אלה היו הזירות היחידות שבהן אפשר היה לבקר, לשאול שאלות, להטיל ספק, לעקוב אחרי כל פרט במשפט נתניהו ולגבש עמדה אוטונומית.

ומה שנכון לגבי מערכת המשפט, נכון גם לגבי מערכת הביטחון. לכן אין פלא שראשי גוש השינוי, כולם, מאוחדים בקמפיין דה־לגיטימציה נגד ערוץ 14, אחוזי אימה שתומכיהם ייצאו מתיבת המסרים הסגורה. כן, הם מפחדים.

מי שנאטם לידע, ונשאר מרצון תחת האפלה תודעתית, מרשה לעצמו להתגזען בקול רם, ומספר לעצמו שהביביסטים הם העדר העיוור, האספסוף המוסת, שאי אפשר להבין איך הם עדיין מצביעים לביבי. כי כמו בכל מקום בהיסטוריה, גם ב־26' גזענות נובעת קודם כל ולפני הכל - מבורות. גוש הגזענות. גוש הבורות.

יא חביבי יא אלבין!

הדבר היחיד ש"גוש השינוי" הצליח לתקן ולנרמל הוא הפרויקט הגזעני הישן, שמסמן את מצביעי הימין כאספסוף נטול תבונה, טפילי ולא־משרת, שמופעל מרגשות נקם, הערצה למנהיג ובהייה פסיבית בתעמולה

עדות מנדלבליט הוכיחה שביביסטים וצופי 14 הם כיום הציבור הביקורתי והאורייני ביותר.

הם אלה שעקבו בהתמדה אחרי המשפט, והצביעו על כוחנות ומחדלים במערכתש"גוש השינוי" מקבל את תכתיביה ללא עוררין