"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X
שיתוף כתבה
חשבון הנפש שאחרי השבר: איזו מדינה אנחנו רוצים?
אם כל תכליתו של החשבון הלאומי תהיה חלוקת אשמה בין מחנות, בין אנשים ובין מפלגות, נחמיץ את העיקר • כי השאלה החשובה לא פחות היא מה למדנו

חשבון הנפש שאחרי השבר: איזו מדינה אנחנו רוצים?

אם כל תכליתו של החשבון הלאומי תהיה חלוקת אשמה בין מחנות, בין אנשים ובין מפלגות, נחמיץ את העיקר • כי השאלה החשובה לא פחות היא מה למדנו

0השמעה
תקיעת שופר , אורן בן חקון
תקיעת שופר | צילום: אורן בן חקון

עם תקיעת השופר, במוצאי יום הכיפורים, השנה וכמדי שנה, אני מאחלת לבני משפחתי ולחבריי לתפילה בבית הכנסת שנזכה לצום ביחד גם בשנה הבאה. סוג של התחייבות לקיים את המסורת שקיימה את העם היהודי בגולה במשך אלפי שנים.

יום הכיפורים עצמו מבקש מאיתנו לעצור. לצד הצום גם להניח בצד את הרעש, את המריבות, את הוויכוחים ואת הצורך להיות צודקים. ואז לשאול שאלה פשוטה: מה עשיתי ומה יכולתי לעשות אחרת? חשבון נפש פרטי.

ברמה האישית, יום הכיפורים לא נועד להלקאה עצמית, אלא ליכולת להכיר בטעויות, לבקש סליחה ומחילה, ולהיות ראויים להן. ובעיקר - להחליט מה אנחנו רוצים לשנות.

במדינת ישראל, חשבון נפש פרטי הוא לעולם גם לאומי. מאז 7 באוקטובר קשה לבטא את המילים "חשבון נפש" בלי לחשוב גם על החשבון הלאומי.

באותו בוקר נורא נחשף הפער שבין תחושת הביטחון שהמדינה שידרה לבין המציאות בפועל. בעקבות זאת עולות שאלות על תפיסות, התרעות שלא קיבלו את המשקל הראוי, על אחריותם של הדרגים השונים ועל יכולתה של המערכת לעמוד בהתחייבותה העליונה להגן על אזרחיה.

השאלה החשובה אינה רק מי אשם. מי אחראי. כולנו יודעים על מי מוטלת האחריות העליונה למה שקרה ומי אשם. אבל חשוב שוועדת חקירה ממלכתית תבדוק ותכריע. אבל אם כל תכליתו של החשבון הלאומי תהיה חלוקת אשמה בין מחנות, בין אנשים ובין מפלגות, נחמיץ את העיקר. כי השאלה החשובה לא פחות היא מה למדנו.

אז ברור כיום לכולם שמערכות גדולות עלולות לפתח ביטחון עצמי מופרז, ולכן יש לבחון הנחות יסוד שוב ושוב; שמחלוקת תורמת לבריאות המערכת ולא להיחלשותה; שמי שמתריע אינו בהכרח מפריע, ושמי שחושב אחרת אינו בהכרח אויב.

נדרש תיקון, כי השנים האחרונות העמיקו קרעים שהיו קיימים בתוכנו. לפעמים נדמה שהוויכוח הפוליטי הפך אותנו ליריבים, במקום לאזרחים שחולקים גורל משותף. יום הכיפורים מאחורינו, אבל ראוי שכל אחד מאיתנו ישאל את עצמו לא רק מי התחיל, לא רק מה האחר צריך לתקן, אלא מה אנחנו יכולים לתקן למען הכלל. ואנחנו יכולים.

תקיעה בשופר לקראת ראש השנה ביפו | צילום: שימוש לפי סעיף 27א בחוק לזכויות יוצרים

ב־7 באוקטובר אזרחים הוכיחו שבשעת מבחן, מעבר למחלוקת קיימת חברה ישראלית שיש בה אחריות הדדית. אנשים לא שאלו למי הצבעת לפני שהצילו, התנדבו, תרמו, אירחו, טיפלו ופעלו. הלוואי שגם ראשיה היו נוהגים כך. יודו באשמתם וילכו הביתה.

כי מדינה היא גם התרבות הציבורית שלה, השיח, האמון בין אזרחיה והיכולת שלה להציב אחריות לאומית מעל אינטרס אישי או פוליטי. חשבון הנפש האמיתי של ישראל אינו יכול להסתכם בשאלה איך הגענו עד הלום, אלא איזו מדינה אנחנו רוצים להיות מכאן והלאה.

יום הכיפורים, שבו התפללנו שבקשתנו תישמע ותיענה, מזכיר לנו דבר צנוע וחשוב יותר - שתמיד אפשר לבחור אחרת. אחרי 7 באוקטובר הבחירה הזאת איננה רק פרטית, היא גם לאומית.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו