איום פוליטי עתיק: להתחסן מפוליטיקה רגשית

כל מערכת של פוליטיקה דמוקרטית ייצוגית סובלת תמיד, וביתר שאת בזמן בחירות, מעיווּת רגשני בשיפוט המציאות של בוחרים. ספינולוגים פוליטיים הקרויים "יועצים אסטרטגיים" חותרים לשלוט בהתנהגות האנשים בקלפי באמצעות סחרור תודעתם, בעיקר זו הרגשית, ותיעול או מניפולציה של הצבעתם כרצון בעלי אינטרס זה או אחר.

רגשנות, קיטוב והחלטות רעות הם איום פוליטי עתיק. פוליטיקה דמגוגית היתה, למשל, אחד הגורמים החשובים שתרמו לערעור הדמוקרטיה באתונה ולקריסת הרפובליקה הרומית. בעת החדשה היתה תקווה שחינוך והשכלת האנשים יעשו אותם לאזרחים רציונליים. זה הופרך בארצות כמו איטליה ובעיקר בגרמניה, מרכז האקדמיה העולמי בעשורים הראשונים של המאה ה־20.

ובכל זאת, עדיין אולי היתה תקווה שמשטרים דמוקרטיים מושרשים, כמו באמריקה או באנגליה וכמו בישראל, שהאתוס הציוני שלה דמוקרטי מעצם מהותו, יהיו חסינים מפגיעות בכושר השיפוט הרציונלי של הציבור. למרבית הדאגה, אנחנו רואים היום שפגיעות כאלה מאיימות על הדמוקרטיה גם בארצות כאלה.

בישראל האיום גדול במיוחד, בגלל המלחמה עם הערבים על הארץ, המתפרצת באופן מחזורי ועכשיו מתמשכת כשלוש שנים, ובגלל האופי המיוחד של החברה הישראלית. מלחמה מפחידה ומערערת יציבות רגשית של אנשים, ולכן יוצרת קרקע פורייה לעיוותים שונים בשיפוט המציאות. ושנית, למרות השפעת האתוס הציוני, החברה הישראלית, שהיא חברת הגירה מגוונת מאוד ומפוצלת בענייני אמונה ואורח חיים, מספקת כר למניפולטורים המטפחים חשדנות ופלגנות ומעצימים מחלות חברתיות. אנחנו חייבים אפוא, לשם הישרדותנו, להתחסן ממניפולציות רגשניות בזמני חירום או בימי בחירות.

אפשר לראות, למשל, נזקים כאלה בדיון על הכישלון הטקטי החמור של 7 באוקטובר (להבדיל, כרגע, מהכישלון האסטרטגי). יש הרבה ראיות לרשלנות מתמשכת של הפיקוד הצבאי ממוצאי ממלחמת לבנון השנייה ב־2006 והשתלטות חמאס ברצועה ב־2007. ויש הרבה ראיות לעובדה שראש השב"כ והרמטכ"ל בסתיו 2023 פעלו בחריגה חמורה מאוד מסמכותם ומידרו את שר הביטחון ואת ראש הממשלה בליל 7 באוקטובר. ראש השב"כ אף העיד שהוא חשש מ"מיסקלקולציה" - כלומר אולי מהערכה מוטעית של שר הביטחון או ראש הממשלה שתוביל אותם לתת הוראות לוחמניות מדי?

ממה שפורסם יש מקום להניח שהוא חשש שהדרג המדיני ידרדר את המצב למלחמה, ולכן מידר אותו בלילה שקדם למתקפת חמאס. אבל אין צורך להפליג מעבר להנחה הזאת ולהפריח האשמות מופרזות שאין להן ולו בדל של ראיה. חרדות המלחמה האיומה שנכפתה עלינו מחוללות הקצנות רגשיות ואלה עלולות לשבש את השיפוט שלנו כאזרחים, כמו שנראה ברשתות החברתיות ובהתבטאויות שונות. שיבושי תודעה כאלה עלולים לפורר אותנו.

יתרה מזאת, הפרזות רגשניות נטולות בסיס מספקות לראש השב"כ ולרמטכ"ל הכושלים מיסוך מַטעה, כלומר מספקות להם "ספין של הגנה": הן מקוממות וכך "משתלטות" על תודעת האנשים ומשכיחות את העובדה שהשניים לא רק התרשלו, כמו כל קודמיהם מ־2007-2006, אלא התיימרו לפעול ב"נעלי" רה"מ ושר הביטחון, לא מילאו את חובתם להזעיק את השניים ובזה חרגו מסמכותם.

הגזמות רגשניות עלולות לשבש את השיפוט גם בבחירות הקרבות, ועל פי אותה מתכונת. כך קורה, למשל, בביקורת על המועמד איזנקוט. הוא דמות אהודה יחסית, לעומת עמיתיו לאופוזיציה, ולכן מקבל אפשרות ל"ספין הגנה" כשמפריזים בהאשמות נגדו. מי שצרך תקשורת בישראל ב־2024, יכול לדעת שאיזנקוט דרש לאשר עסקת חטופים שהיתה עלולה לבצר לחמאס לגיטימיות בינלאומית לשרוד כצבא טרור ברצועה, והיתה עלולה לא לשחרר חטופים חיילים ולמנוע את ההישגים העצומים בלבנון, בסוריה ובאיראן. די בזה כדי לא לתמוך בו בבחירות. אין צורך שהאשמות מופרזות ב"כניעה" יספקו לו מחבוא.