אחרי שלוש שנים של מלחמה, רבים ששירתו מאות ימי מילואים ועומס בלתי נסבל על הצבא ועל הסדירים - הלגיטימציה הציבורית למתן פטור לחרדים משירות כמעט לא קיימת. רוב גדול בציבור הישראלי רוצה שהחרדים יתגייסו, וסקרים מראים שגם בקרב תומכי הממשלה הנוכחית יש דרישה רחבה לגיוס חרדים.
כדי לשמר את הברית עם החרדים ולרצות את תומכיו, נתניהו מציע עכשיו נוסחה שלפיה "חרדי שלא לומד - יתגייס". בפועל, מדובר בעיוות ערכי ובנוסחה שקרית. רק חובת גיוס כוללת תביא חרדים לבקו"ם. כל פוליטיקאי שמבטיח פחות מכך, מוותר למעשה על גיוס חרדים. במשך קדנציה שלמה, בהובלת נתניהו, הממשלה לא קידמה גיוס חרדים כמעט בכלל. להפך - היא הקדישה מאמצים רבים והון פוליטי משמעותי כדי לקדם חוק השתמטות, על פי תביעתן הלא מתפשרת של הסיעות החרדיות.
אך הבחירות קרבות, ומי כמו נתניהו יודע לקרוא סקרים. לנוכח חולשתו של הליכוד, והדרישה - גם בתוך הבית - לגייס חרדים, נתניהו וחברים נוספים בקואליציה משנים חזית: מקידום חוק השתמטות, לנוסחה חדשה שלפיה "מי שלומד ייפטר משירות, ומי שלא לומד - יתגייס".
לתומכי נתניהו והקואליציה, רבים מהם מסורתיים ודתיים, הנוסחה הזאת נשמעת מצוין. היא מאפשרת להם להחזיק בשתי עמדות בו־בזמן: גם מאפשרים לימוד תורה, וגם מגדילים את מעגל המשרתים החרדים. הנה, הבעיה נפתרה. אך הנוסחה הזאת היא אשליה נוחה שלא מחזיקה מים. ראשית, אין שום הצדקה ערכית לכך שכל מי שלומד תורה יהיה פטור משירות. לימוד תורה הוא ערך חשוב במדינה יהודית, אבל הוא לא מהווה תחליף אוטומטי לשירות צבאי. אפשר גם ללמוד וגם לשרת. אלפי צעירים דתיים עושים זאת. חלקם לומדים שנים בישיבות, משרתים שירות משמעותי, חוזרים ללמוד וממשיכים לשאת בנטל גם במילואים.
אבל לצד זאת, היא גם לא מעשית. "מי שלא לומד - יתגייס" מחייב את המדינה להחליט מי באמת לומד תורה, והופך את הממשלה ל"משגיח" של הישיבות החרדיות. אבל איך בדיוק היא תעשה את זה? פקחים יסתובבו בין הישיבות? יסמנו נוכחות בבוקר ובצהריים? יקיימו מבחנים בגמרא? יבדקו מי עובד בשחור אחרי סדר ב'? וכשהתוצאה של הבדיקה היא אובדן תקציבים ושירות של שנים בצבא - איזה אינטרס יהיה לישיבה לדווח שתלמיד שלה בעצם לא ממש לומד?
התשובה ברורה: מהר מאוד נגלה ש"עמך כולם צדיקים". כולם לומדים תורה. גם אחרון השבאבניקים יהפוך לתלמיד ישיבה מן המניין. יהיו רשימות, אישורים, נוכחות ומנגנוני פיקוח. המדינה תפקח, הישיבות ידווחו, הפוליטיקאים יציגו "אכיפה", ובסופו של דבר - כמעט כל חרדי שירצה להשתמט ימצא את הדרך להיות מוגדר "לומד תורה".
מי שמכיר את מערכת היחסים בין המדינה למערכת החינוך החרדית כבר ראה כיצד זה עובד. כבר שנים המדינה מתקשה לאכוף באופן אפקטיבי אפילו דרישות בסיסיות של לימודי ליבה במוסדות שהיא מתקצבת. לחשוב שדווקא כשעל הפרק עומדת שאלת הגיוס לצבא פתאום יקום מנגנון פיקוח הרמטי - זו תמימות במקרה הטוב.
וזו בדיוק הסיבה לכך שהסיסמה הזאת מסוכנת. היא נותנת לציבור הישראלי - ובעיקר לתומכי הימין, שרוצים גיוס אבל רוצים גם להמשיך לשמר את "הגוש" - פתרון שנוח להאמין בו. אפשר לומר "אני בעד גיוס חרדים", ובאותה נשימה לתמוך בהסדר שבפועל ימשיך את ההשתמטות.
יש רק דרך אחת לגייס חרדים: הממשלה הבאה צריכה לקבוע עיקרון פשוט - כולם משרתים. השירות יכול וצריך להיות מותאם לציבור החרדי. אפשר ליצור מסגרות מתאימות, ואפשר להותיר מכסה קטנה מאוד של "עילויים" שימשיכו ללמוד. אבל אלה צריכים להיות החריגים. השאר צריכים לשרת.
ד"ר שוקי פרידמן הוא מנכ"ל JPPI, המכון למדיניות העם היהודי, ומרצה למשפטים במרכז האקדמי פרס
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו