למען הנוער, עד האינסוף ומעבר לו

משימת הישראלי הראשון בחלל נולדה מתוך משבר לאומי. אחרי רצח רבין, שמעון פרס יזם מהלך משותף עם ממשלת ארה"ב, במטרה לאחד את העם סביב משימה שתהווה עבור כולם מקור לגאווה. אילן רמון נבחר למשימת מעבורת קולומביה. גם כיום, בראי סיומה הטרגי, המשימה מהווה סמל להגשמת חלום ברמה הלאומית והאישית. לאחר התרסקות המעבורת, רונה רמון, רעייתו של אילן, אמרה משפט שמהדהד עד היום: "אין לי שליטה על חיי, אבל יש לי את חסד הבחירה להחליט מה לעשות עם ההווה שלי ולצקת לתוכו משמעות".

חלום יכול להתחיל בצעד קטן, במעשה שמחזיר את תחושת השליטה על ההווה, בתוך מציאות שלעיתים נדמית חסרת שליטה. מנקודת מבטי, בעבודה חינוכית חוצת מגזרים בכל הארץ עבור יותר מ־20 אלף ילדים בשנה - ברור שהם נועדו לפרוץ גבולות. אז איך מייצרים אקטיביות ועשייה אצל ילדים ונוער?

מציאת חיבור לערך אישי. בדומה למבוגרים, גם ילדים צריכים סיבה לקום ולעשות משהו שבוער בהם. לדוגמה - דנה התיכוניסטית יזמה חילופי מכתבים בין ילדים מחולון ומטייבה, במטרה לייצר מפגש בלתי אמצעי ולגשר על הפערים שלעיתים נראים לנו, המבוגרים, בלתי ניתנים לגישור.

לראות איך המיזם ישפיע. כשלילדים יש יעד ברור, הם יזיזו הרים. כמו תלמידי היסודי מנהריה, שחשבו ותכננו מיזם חלל לטובת האנושות שיכין את הקרקע במאדים. בזמן הצגת המיזם באירוע גמר התוכנית החינוכית, הילדים נאלצו לרדת למקלט בשל אזעקה, ובכל זאת הם הציגו בפני אוטוריטות בתחום החלל בביטחון ובצוותיות שלא היתה מביישת סיירת.

יצירת סביבה לומדת. תחקיר עשוי להישמע מאיים, אבל ביסוד החיל־אווירי שלה, שממנו אילן ואסף הגיעו, היא מתודה שגורה שנועדה לבחון מה יכולנו לעשות טוב יותר ומה עשינו מצוין, כדי להיות במגמת שיפור תמידית. מגמת השיפור היא מקור כוח ומוטיבציה.

תאמינו בהם. אבל באמת תאמינו. גם אם היעד נראה בלתי מושג בעיניכם. כיום יש נערות מאופקים ומבאר שבע המתמודדות עם אתגר שכבר 20 שנה מדינתנו שוברת את הראש איך להצליח בו - להביא יותר נשים לסיים את קורס הטיס. הן משתתפות בתוכנית שנועדה לתת להן את הכלים והמיומנויות להגיע הכי גבוה שאפשר. הן לוקחות צעד אקטיבי לשינוי בחברה הישראלית, והסיכויים שלהן להצלחה יהיו משמעותיים הרבה יותר אם נהיה שם ונאמין בהן.

כל הילדים האלה, ועוד עשרות אלפים שהדף קצר מלהכיל, חוו בשנים האחרונות מציאות מורכבת של מלחמה ומגפות עולמיות. זה בידיים שלנו לתת להם את הידיעה שגם במציאות שהם לא בחרו בה, הבחירה מה לעשות איתה ואיך להשפיע עליה נמצאת בידיהם.

מהגן ועד בית הספר התיכון, אם רק נותנים לילדים תקווה וכלים - הם יודעים להוביל, ליזום ולשנות את פני המציאות. תאמינו בהם. זה העתיד. כמו שאילן אמר: "יש לנו ארץ נהדרת, נוער נהדר, אנשים נפלאים... ויש תקווה וחזון. צריך רק דרך ברורה - מטרה, הובלה, מנהיגות".

הכותבת היא סמנכ"לית אסטרטגיה ומורשת בקרן רמון