האמת על אחוז החסימה: מי באמת שורף את הקולות שלנו?

מאז העלאת אחוז החסימה בשנת 2014, לקראת כל מערכת בחירות חוזרת אותה תופעה מוכרת: לחץ ציבורי ופוליטי כבד על מפלגות חדשות ומועמדים עצמאיים להתאחד בכל מחיר. הלחץ הזה תמיד מלווה באזהרות חמורות ובהטלת אשמה, שלפיהן כל הצבעה לרשימה חדשה היא בבחינת "פגיעה במחנה" או "זריקת קולות לפח".

גם במערכת הבחירות הנוכחית אנחנו עדים לקמפיינים אגרסיביים שמופנים נגד גלעד ארדן, בני גנץ, יועז הנדל וכעת גם עופר וינטר, בדרישה שיתיישרו, יתאחדו או יפרשו, כדי שלא יסכנו את הגוש שאליו הם משתייכים. התוצאה היא שאזרחי ישראל מגיעים אל הקלפי כשהם לא עסוקים באידיאולוגיה או בערכים, אלא בחישובים סטטיסטיים מורכבים.

הם שואלים את עצמם מה ניבאו הסקרים האחרונים, אם המפלגה שלדעתם מייצגת אותם בצורה הטובה והראויה ביותר תצליח לעבור את הרף, ואם הפתק שישלשלו לקלפי אכן ישרת את המחנה שלהם - או שמא קולם פשוט "יישרף". אבל האמת היא שלא המועמדים ולא הבוחרים הם אלה ששורפים את הקולות הללו - אלא אחוז החסימה הגבוה עושה זאת באופן שיטתי ומובנה.

במצב הקיים הבוחרים הישראלים נדחקים אל עבר שלוש אפשרויות בעייתיות: לתמוך ברשימה שהם מאמינים בה תוך ידיעה שקולם עלול לרדת לטמיון, להצביע בלב כבד למפלגה גדולה שהם לא מזדהים איתה רק מתוך שיקול טקטי, או לבחור באפשרות הגרועה מכולן - לא לצאת להצביע בכלל. לכן, על רקע האכזבה העמוקה והמוצדקת של אזרחים רבים מתפקודם של נציגי המפלגות הגדולות מאז 7 באוקטובר, שיעור ההצבעה בבחירות הקרובות עלול להגיע לשפל היסטורי.

העלאת אחוז החסימה נומקה בשעתה בצורך לחזק את המשילות ואת היציבות השלטונית. בפועל, המהלך הזה יצר בדיוק את התוצאה ההפוכה: הוא העמיק את הקיטוב והפך לאחד הגורמים המרכזיים לחוסר היציבות הכרוני שאנו חווים. במקום להבטיח ממשלות מתפקדות, הרף הגבוה העניק כוח מונופוליסטי וחסר פרופורציה למפלגות סקטוריאליות שעברו את הרף, והכוח הזה הפך אותן ללשון מאזניים סחטנית שללא תמיכתה שום ממשלה לא יכולה לקום או לשרוד.

לבוחרים הישראלים יש שלוש אפשרויות בעייתיות: להמר על הרשימה שהם מאמינים בה תוך ידיעה שקולם עלול להיזרק, להצביע בלב כבד למפלגה גדולה, או לא להצביע כלל

במקביל, הרף הגבוה יצר מנגנון הגנה מלאכותי, שמשמר את כוחן של המפלגות הממוסדות מפני כל תחרות פוליטית בריאה. הוא מרחיק אנשים טובים, ראויים ובעלי ניסיון מלנסות להיכנס לזירה הציבורית ולהתמודד, מתוך ידיעה מוקדמת שהסיכויים לעבור מחסום גבוה כל כך הם קלושים.

הורדת אחוז החסימה היא צעד הכרחי לתיקון הייצוג הדמוקרטי. היא תאפשר לאזרחים להצביע לפי השקפת עולמם וצו מצפונם, ללא חישובים טקטיים, תעודד כוחות איכותיים לקחת חלק בהנהגה, תרענן את הכנסת עם דם חדש, תחייב את המפלגות המבוססות להתמודד עם תחרות אמיתית על לב הבוחרים, ותאפשר מרחב תמרון וגמישות קואליציונית לכל מועמד שינסה להרכיב ממשלה יציבה.

יצחק זיוון הוא מחבר הספר "כן אדוני הנשיא"