פרשת אלטלנה: מי מנתץ אנדרטאות

מציאת שרידיה של האלטלנה הציתה עוד סבב של חילופי מטחים מילוליים בין ימין ושמאל על האחריות לפרשה ההיסטורית המצערת ההיא. אלו הסיטו את תשומת הלב מהלקח החשוב באמת של האלטלנה, שרלוונטי גם אחרי 78 שנים: הסכנה לאנרכיה עוד רובצת לפתחנו, וגם הסכנה למלחמת אחים, והחיסון היחיד נגדה הוא ממלכתיות.

סוכות וחבר מרעיו, שפועלים ביהודה ושומרון כאילו אין בשטח ריבון, צבא וחוק, מאיימים לגרור אותנו לתהום הכאוס, ועל הדרך רומסים את שמץ הממלכתיות שעוד נותרה כאן. המנהיגות שתקום אחרי הבחירות חייבת להפוך את הממלכתיות, בהקשר הזה ובכלל, לכוכב צפון ערכי.

אלטלנה, אוניית נשק שארגון האצ"ל הביא לארץ בעיצומה של מלחמת העצמאות, טובעה בסופו של דבר על ידי צה"ל הצעיר. בקרב הזה בין אחים, בעוד בחזיתות אש, נהרגו 16 לוחמי אצ"ל ושלושה מחיילי צה"ל. על פרשת אלטלנה ועל הנסיבות שבהן נפתחה האש נשפכו נהרות של דיו.

אם מזקקים את הדברים, אפשר לומר שבגין, מנהיג האצ"ל ולימים ראש הממשלה, מנע מאנשיו להרחיב את מעגל האש ולהפוך את התקרית הקשה הזו למלחמת אחים של ממש. "לא תהיה מלחמת אחים בעוד האויב בשער", פנה בדמעות לאנשי האצ"ל.

אבל ההכרעה ההיסטורית באמת היתה זו הקשה של בן־גוריון: ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל היה זה שטבע את המושג ואת הערך של ממלכתיות. עוד טרם הקמת המדינה בן־גוריון פעל כדי לבסס את הרעיון שלפיו הכרעות העוסקות בניהול ובעתיד של היישוב ושל ישראל צריכות להתקבל על בסיס האינטרס המשותף, ולמען טובת הכלל. רק כך תוכל מדינת ישראל על גווניה להפוך לממלכה. למדינה אחת.

פרשת אלטלנה היתה המבחן האולטימטיבי לערך הממלכתיות. גרעין כוחה ובסיס קיומה של מדינה הם הסמכות והאפשרות להפעיל כוח. כלפי חוץ, מול אויבים בשער - וכלפי פנים, בפעולות אכיפה ושמירת הביטחון. תנאי יסודי ליכולתה של מדינה להתקיים הוא הבלעדיות על הפעלת הכוח. כל עוד כוח מופעל רק על ידי המדינה או על בסיס הרשאתה, הוא לגיטימי.

אם המונופול הזה נשבר, וכוח ונשק מופעלים על ידי אזרחים או קבוצות שאינן המדיה - האנרכיה בוא תבוא. בן־גוריון פעל כדי למנוע מישראל הצעירה לגלוש אל האנרכיה במדרון חלקלק, כדי לשמר את "אחדות הנשק" וכדי להגן על הממלכתיות.

גרעין כוחה ובסיס קיומה של מדינה הם הסמכות והאפשרות להפעיל כוח. כלפי חוץ, מול אויבים בשער - וכלפי פנים, בפעולות אכיפה ושמירת הביטחון

78 שנים אחרי האלטלנה, הבלעדיות על השימוש בנשק והפעלת כוח שוב אינה ברורה מאליה. לאורך השנים האחרונות קבוצות קטנות מספרית אבל מסוכנות עניינית מפעילות אלימות שוב ושוב, לעיתים תוך שימוש בנשק חם, כדי "לייצר הרתעה" ולנקום על פיגועים בגבעות יהודה ושומרון. הכשל המתמשך באכיפה נגד הקבוצות הללו מעורר חשד כבד בישראל, וודאות מוחלטת בשאר העולם שמי שמופקדים על האכיפה בשטח מטעם ממשלת ישראל עוצמים עין מול התופעות המסוכנות הללו.

התנהגותו המופקרת של ח"כ סוכות נותנת למיליציות הללו רוח גבית. תוך הטעיה של צה"ל וסיכון חיילים למטרות פוליטיות, סוכות יצא למסע ניתוץ מצבות פלסטיניות, כשהוא מפעיל אלימות ללא סמכות ועושה דין לעצמו כאילו היה אחרון הפורעים בגבעות, ולא מנהיג ציבור.

יחד עם המצבות, סוכות ניתץ את שאריות הממלכתיות שעוד נותרו בישראל. מעבר לנזק בזירה הבינלאומית שקשה לשערו, שהוא וחבר מרעיו מסיבים למדינת ישראל ולהתיישבות ביו"ש, הם מסכנים את כולנו בפעולות האלימות שלהם. כדי לשרוד, מדינת ישראל חייבת לאמץ מחדש את הממלכתיות. בהפעלת כוח על ידי המדינה, אבל לא רק.

כוכב הצפון של הממלכתיות צריך ללוות אותנו בכל שדרות הממשל. רק כך נוכל להמשיך לקיים מחלוקות מחד, אבל לתפקד באופן הוגן ומאוזן, כשאנחנו מונעים את ההידרדרות למלחמת אחים, מאידך.

ד"ר שוקי פרידמן הוא מנכ"ל JPPI, המכון למדיניות העם היהודי, ומרצה למשפטים במרכז האקדמי פרס