מיצוי הכוח האלקטורלי במפלגות הערביות

בעוד תשומת הלב הציבורית והתקשורתית מתמקדת בפיצול רסיסי המפלגות בימין, המאיים על הרוב של הגוש, בגוש הנגדי נמשכים ההתגבשות הפוליטית ומיצוי הקולות בדרך ליצירת גוש חוסם. בשבוע שעבר הוסכם בין בל"ד לחד"ש־תע"ל על רשימה ערבית משותפת.

בזיכרון הציבורי תופסת נפילתה של מרצ בבחירות 2022 את מרב תשומת הלב. אולם היא לא היתה היחידה שהתקרבה מאוד לאחוז החסימה, העומד על 3.25% מהקולות. באותה מערכת בחירות גם בל"ד היתה קרובה מאוד. בעוד מרצ השיגה 3.16% מהקולות, בל"ד השיגה 2.91%, שווה ערך ליותר משלושה מושבים. ואכן, מלבד פעם אחת שבה זכתה רק בשני מנדטים, בכל פעם בעבר שבל"ד התמודדה עצמאית - היא זכתה בשלושה מנדטים.

דיון בדפוסי ההצבעה של הערבים בישראל מחייב התייחסות לכמה היבטים: היקף אובדן הקולות מתחת לאחוז החסימה; חלוקת הקולות בין תמיכה במפלגות ערביות למפלגות אזרחיות כלליות; ומעל לכל, שיעור  ההצבעה בכללותו בהשוואה לשיעור ההצבעה ברוב היהודי.

על רקע ההסכם לריצה משותפת, ברור שבבחירות הקרובות יזכו המפלגות הערביות לתוספת כוח משמעותית. בניגוד לבחירות הקודמות, הפעם אף אחת מארבע המפלגות לא תאבד קולות מתחת לאחוז החסימה. אולם מניעת אובדן הקולות היא רק רכיב אחד במהלך של מיצוי הכוח האלקטורלי.

ערביי ישראל הם הקבוצה החברתית שבה ניכרים ההבדלים הגדולים ביותר בשיעורי ההשתתפות, פעמים גם במערכות בחירות עוקבות וסמוכות. כך בבחירות 2021 צנח שיעור ההצבעה לשפל של 45 אחוזים בקירוב (לעומת יותר מ־67 אחוזים בקרב הרוב היהודי). בבחירות הקודמות ב־2022 הם עלו ל־53 אחוזים, זאת אף שלא קמה רשימה משותפת.

מניתוח דפוסי ההצבעה בעשור האחרון עולה: יש קשר הדוק בין קיומה של רשימה משותפת, מלאה או חלקית, לבין עלייה וירידה בשיעור ההשתתפות. בבחירות 2020 עמד שיעור ההצבעה על 65 אחוזים בקירוב, והתוצאות היו בהתאם: 15 מנדטים לרשימה המשותפת שכללה את כל ארבע המפלגות. השפל הגדול של כ־45 אחוזים הגיע בבחירות שלאחר מכן, עם התפרקות הרשימה המשותפת.

הרכיב המשלים את התמונה הוא היחס שבין תמיכה במפלגות ערביות למפלגות כלליות. גם כאן ניכרות תנודות, אולם המגמה ברורה: יותר ויותר מצביעים ערבים מעבירים את תמיכתם למפלגות הערביות על חשבון תמיכה במפלגות כלליות. בבחירות הקודמות היו אלה כ־14 אחוזי תמיכה בלבד במפלגות כלליות (אריה רודניצקי, "ניתוח הצבעת הציבור הערבי בבחירות לכנסת ה־25", 2022, המכון הישראלי לדמוקרטיה).

מבחינת גוש השמאל, שמטרתו הבסיסית היא ליצור גוש חוסם, התמונה מורכבת. מנקודת המבט המוגדרת של עצם יצירת הגוש החוסם, ברור שהצטרפות בל"ד לרשימה המשותפת משפרת את המצב. גוש השמאל מאורגן עתה באופן שונה לחלוטין מהבחירות הקודמות, במיוחד ללא אותו אובדן קולות עצום של מרצ ובל"ד שהגיע אז ל־6% מהקולות.

אולם ככל שהאפשרות ליצור גוש חוסם השתפרה, הישענות אפשרית על המפלגות הערביות הופכת בעייתית. לאחרונה החל בגוש השמאל שיח על הקמת ממשלת מיעוט תוך הישענות על גוש חוסם עם המפלגות הערביות, מהלך שיעבור חלק בקרב תומכי הגוש. אולם בל"ד היא המפלגה הקיצונית ביותר בחברה הערבית בנוגע לשלילת קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. בניגוד לרע"מ, שפורשת רשת הסוואה על עמדותיה הבסיסיות, בבל"ד אפילו לא מנסים להסוות, להסתיר את הדברים ולהמעיט מהם.

בשמאל יקוו להשיג את הגוש החוסם גם ללא הצורך של נציגי בל"ד שתמיכתם, אם בכלל יסכימו, תהיה בעייתית במיוחד. וכאשר בשמאל מתפתחים תהליכי התגבשות ומיצוי הכוח האלקטורלי, בימין צופים בהכרזה על עוד רשימת ימין חדשה. 

פרופ' אשר כהן הוא מומחה למדעי המדינה