מערכת הבחירות של 2020 היתה השלישית בפרק זמן של 11 חודשים בלבד, דבר שסימל היטב את המשבר הפוליטי שאליו נקלעה מדינת ישראל. התוצאות של בחירות ספטמבר 2019 המחישו היטב שהמשבר הפוליטי רחוק מסיום, מאחר ששוב לא היתה הכרעה בין הגושים.
בעוד גוש הימין בהובלת בנימין נתניהו ללא ישראל ביתנו צנח מ־60 מנדטים ל־55, גוש המרכז־שמאל בראשות בני גנץ זכה ב־44 מנדטים. בעוד הרשימה המשותפת זכתה ב־13 מנדטים - נתון שהעניק לגוש המרכז־שמאל עם הערבים 57 מנדטים - יו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן, שמפלגתו זכתה בשמונה, הצליח להפוך ללשון המאזניים, בכך שהתנה את הקמתה של ממשלת אחדות ללא החרדים ברוטציה על ראשות הממשלה בין נתניהו לגנץ.
בד בבד עם המשא ומתן עם הליכוד על הקמת ממשלת אחדות, בכחול לבן פעלו להקמת ממשלת מרכז־שמאל עם ישראל ביתנו, והרשימה המשותפת שתתמוך מבחוץ. אף על פי שכחול לבן והרשימה המשותפת הגיעו לסיכום, ליברמן הודיע שהוא מתנגד למהלך - והיוזמה ירדה מהפרק. משנותרה רק אופציית ממשלת האחדות, בכחול לבן לא היתה תמימות דעים נגד המהלך.
בעוד רוב חברי הכנסת של חוסן לישראל סברו שעל גנץ לקבל את מתווה הנשיא ריבלין, שלפיו נתניהו יפתח את הרוטציה וייצא לנבצרות כשיוגש כתב האישום נגדו - חברי הכנסת של יש עתיד התנגדו לכל ישיבה בממשלה עם נתניהו ועם החרדים. החשש היה שאם גנץ יחליט להצטרף לממשלת אחדות, לפיד יפרק את השותפות וכחול לבן תתפרק. לפיכך, לאחר שלא עלה בידי שום צד להקים ממשלה, בדצמבר פוזרה הכנסת ונקבע תאריך בחירות חדש, למארס 2020. בין לבין, בסוף נובמבר 2019 היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט הודיע על החלטתו להגיש כתב אישום נגד נתניהו באשמת שוחד והפרת אמונים - נושא שעוד ילווה את המערכת הפוליטית בשנים שלאחר מכן.
בימין לא חששו
בעוד בימין לא חששו מאיבוד קולות ממשי, כשכלל מפלגות הציונות הדתית (פרט לעוצמה יהודית של בן גביר, שבזמנו סיכוייה להיכנס לכנסת היו קלושים) רצו יחדיו - בגוש המרכז־שמאל פחדו שהמפלגות הקטנות בגוש עלולות לא לעבור את אחוז החסימה. חשש זה הוביל אותן לחיבור אסטרטגי בשם השרידות הפוליטית, ובאמצע ינואר 2020 נחתם הסכם בין העבודה־גשר ומרצ.
במקביל להתרחשויות הפוליטיות, ממשל טראמפ השיק את "תוכנית המאה", שבמסגרתה תקום מדינה פלסטינית ב־85% מהשטחים, וישראל תשמור על ריבונותה בבקעת הירדן, בהתנחלויות ובירושלים רבתי, לצד השליטה הביטחונית במרחב. נתניהו היה מוכן לקחת את הסיכון הפוליטי הכרוך בכך שיסכים לתוכנית שתוביל למדינה פלסטינית, וגם גנץ הביע את תמיכתו, אף שבתחילה התנגד לסיפוח חד־צדדי של בקעת הירדן ללא תיאום בינלאומי, וגם לא אהב את העובדה שהתוכנית האמריקנית משאירה את ההתנחלויות המבודדות במקומן.
לאורך כל קמפיין הבחירות שמרה כחול לבן על הבכורה - אך עשרה ימים לפני יום הבחירות חל היפוך מגמה, והליכוד החלה להוביל בסקרים. אך אף שהליכוד זכתה לבסוף ב־36 מנדטים לעומת 33 לכחול לבן, תוצאות הבחירות הראו ששוב לא הושגה הכרעה בין הגושים: אמנם גוש נתניהו התחזק ל־58 מנדטים, אך עדיין לא הצליח להשיג רוב של 61 כדי להקים ממשלה.
לסיכום, מערכת בחירות 2020, יחד עם השתיים שקדמו לה, המחישו את הפוטנציאל הבעייתי שבשילוב בין מערכות בחירות שמסתיימות ללא הכרעה פוליטית לבין היעדר מנהיגות פוליטית מאחדת שתוביל לפשרות בין הצדדים. כולנו תקווה שבחירות 2026 יסתיימו בהכרעה ברורה, ושאם לא - ראשי המפלגות הגדולות יגלו מנהיגות, למען הקמת ממשלת אחדות לאומית שהעם בישראל כה זקוק לה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו