הנושא שהפוליטיקאים מפחדים לגעת בו בבחירות

סיסמאות הבחירות שהועלו עד כה אינן מתייחסות למשבר החוקתי שפרץ בתחילת 2023 ולא פסק גם תוך כדי המלחמה.

האופוזיציה לקבוצותיה לא מתייצבת בקול תרועה להגנת הדמוקרטיה, בנוסח מפגיני הד-מו-קרט-יה לפני המלחמה. זאת בשורה טובה לדמוקרטיה, להבדיל מהד-מו-קרט-יה, כי פירושה שהאופוזיציה ויועציה לא חושבים שהסיסמאות המופרכות באותן ההפגנות יסייעו להם בבחירות.

גם הליכוד אינו מבליט עד כה את תיקון הדמוקרטיה מפגיעותיהן של מערכת המשפט, הפקידות והקצונה, אף שהרפורמה זכתה בתמיכה רחבה בפריימריז. נראה שבסיסמת הפתיחה "ממשלה לאומית רחבה" הבליע הליכוד את המחשבה שבזמן חירום אסטרטגי, מול האסלאמיסטים למיניהם ושאיפותיהם בארץ, עלינו להתאחד בסוגיות דחופות שהסכמה רחבה שוררת בהן ולדחות לעתיד את תיקון הדמוקרטיה.

חשבון אפשרי זה יסודו בטעות. ראשית, סוגיית הדמוקרטיה מעוררת פחדים עמוקים בקרב כל הקבוצות בציבור הישראלי, ולכן תשפיע בהחלט על הבחירות. מזרחים חוששים משתלטנות של אשכנזים, באמצעות מערכת המשפט, הפקידות והקצונה, ואשכנזים חוששים מ"דמוקרטיה לא מהותית" של שלטון הרוב. הימין חושש משחזור רמיסתה של הדמוקרטיה בדרך לאוסלו ולהתנתקות, וממסירה של מפתחות המדינה לערבים תומכי טרור. השמאל חושש מ"פשיזציה", והערבים אזרחי ישראל שותפים לחששו. חילון או הדתה בכפייה או עקירת זהות מדירים שינה מעיני דתיים, חרדים, חילונים מסורתיים ואתאיסטים.

כל הקבוצות האלה נמלאו לאחרונה חששות למראה מחלותיהן הקשות של הדמוקרטיה ומערכת המשפט - חוסר האיזון בין הרשויות, פעולות לא מוסמכות, אכיפה בררנית ושחיתות משפטית. וחלק מהקבוצות חוששות שהתרופות לאותן מחלות יהיו גרועות מהמחלות עצמן. לא ייתכן שכל זה לא יהיה גורם חשוב בבחירות הקרובות.

שנית, המשבר החוקתי בישראל איננו מנותק ממצב החירום האסטרטגי. יש זיקות רוחביות חמורות בין המשבר לבין מצב החירום. הדבר ניכר היטב, למשל, בדרך ל־7 באוקטובר. אחד מראשי השב"כ לשעבר נשא נאום פראי חודשים אחדים לפני הזוועה וקרא לסַכּל "מתקפה פוליטית" שהממשלה עלולה ליזום. העמדה הממארת הזאת רווחה בממסד הביטחוני. ואכן, נראה שראש השב"כ בר והרמטכ"ל הלוי נענו לקריאה ומידרו את נתניהו בליל 7 באוקטובר, מחשש שנתניהו ייצא ל"מלחמה פוליטית" שכזאת.

היתה, אפוא, השלכה אסטרטגית טרגית ומסוכנת מאוד לאחד מגילויי המשבר החוקתי, כלומר לאובדן השליטה של הרשות המבצעת הנבחרת בחלק חשוב מזרועות הפעולה שלה. גם אחרי המתקפה בצפון סוריה הושמעה טענה שזו "מתקפה פוליטית". ברור, אפוא, שאיננו יכולים עוד לדחות את הסדרת היחסים בין רשויות השלטון שלנו. אי־ציות בצבא הוא בעיה חוקתית שיש לה השלכות תפקודיות מיידיות.

לפיכך, לא זו בלבד שיש לליכוד אינטרס אלקטורלי ותפקודי להציג לציבור טיוטה לתיקון הדמוקרטיה בישראל - זאת חובתו בתור נציג הציבור. הפוליטיקה שלנו נעשתה פוליטיקה של תדמיות אישים, סיסמאות תעמולה ללא דיון וספינים מטשטשי דעת של יועצים "אסטרטגיים". לכל המפלגות יש חלק בזה, גם לליכוד, ששנים אינו מציג מצע לפני הבחירות, למשל. בבחירות הקרובות זו תהיה התנהגות פוליטית מזיקה מאוד.

עם כוח השופטים אפשר להתמודד רק באמצעות גושפנקה בבחירות ובמשאל עם. לכן הליכוד חייב לחבר טיוטת שינויים שהוא מציע ביחסים בין זרועות השלטון, ולהדגיש בתעמולת הבחירות כי זו טיוטה בלבד, שתובא למו"מ בזירה המתאימה, כלומר הכנסת (ולא בית הנשיא), ושהתוצאה הסופית תותנה באישור במשאל עם.

עליו לאתגר את שאר המפלגות ולקרוא להן להביא הצעות משלהן. זו הדרך לחשוף שהצהרות חלקן על "תיקון מתון" וכולי - ריקות מתוכן. מצע, פתק הבוחר, מו"מ בדרג הנבחר ומשאל עם - אלה התרופות למשבר.