מיליוני יהודים לא מצביעים בישראל – אבל משלמים את המחיר של החלטותיה

מערכת הבחירות בישראל יצאה לדרך. המפלגות והמועמדים עוסקים בביטחון, בכלכלה, ביוקר המחיה, בגיוס, בדת ומדינה ובמערכת המשפט. אלו סוגיות חשובות, וחלקן יכריעו את הבחירות.

אך סוגיה אחת כמעט נעדרת מהשיח: היחסים של ישראל עם מיליוני היהודים החיים מחוץ לגבולותיה. הם לא רשומים בפנקס הבוחרים, ולא יעמדו מאחורי הפרגוד. לכאורה, הבחירות בישראל אינן עניינם - אך המציאות מלמדת אחרת.

נתונים שפורסמו לאחרונה צריכים לשמש קריאת השכמה: יותר מ־23 אלף תקריות אנטישמיות תועדו בשנת 2025 בשבע המדינות שבהן נמצאות הקהילות היהודיות הגדולות מחוץ לישראל. מספר התקריות גבוה ב־136% לעומת 2022, ומספר האירועים האלימים עלה ב־97%. 20 איש נרצחו באירועים אנטישמיים.

זו היתה השנה הקטלנית ביותר ליהודי התפוצות זה יותר משלושה עשורים. מאחורי הנתונים נמצאים בתי כנסת הזקוקים לאבטחה, ילדים המסתירים סממנים יהודיים, סטודנטים החוששים להביע את זהותם וקהילות מפוחדות.

מאז 7 באוקטובר, הקשר שבין היחס לישראל לבין מצב יהודי התפוצות מוחשי יותר. יהודים בלונדון, בפריז, בניו יורק, בטורונטו ובסידני נדרשים להסביר מדיניות שלא הם קבעו, ולעיתים להתמודד עם עוינות בשל זיהוים עם ישראל. הם לא שותפים להחלטות המתקבלות בירושלים, אך לעיתים נדרשים לשלם עליהן מחיר.

מכאן נובעת שאלה שמערכת הבחירות כמעט לא עוסקת בה: מהי אחריות מדינת ישראל כלפי יהודים שאינם אזרחיה, אך שמושפעים ממעשיה וממעמדה בעולם?

אין פירוש הדבר שישראל צריכה לקבל החלטות ביטחוניות בהתאם לתגובות ברחובות במדינות אירופה או בקמפוסים בארה"ב - האחריות הראשונה של ממשלה היא לביטחון אזרחיה. אך ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי, ולכן יחסיה עם יהדות התפוצות לא מסתכמים בטקסים ובקריאות לעלייה ארצה.

הקשר עם יהדות התפוצות היה מיסודות הרעיון הציוני, והוא נותר חלק מייעוד המדינה. גם הציבור הישראלי מבין זאת: סקר של המכון למחקרי ביטחון לאומי מצא כי 56% מהנשאלים סבורים שיש להביא בחשבון את האנטישמיות בתפוצות בתהליכי קבלת החלטות בישראל.

לכן ראוי לשאול את המועמדים: מהי מדיניותכם כלפי יהדות התפוצות? כיצד תפעלו לחיזוק הקהילות היהודיות ולמאבק באנטישמיות? כיצד תשקמו את הקשר עם צעירים יהודים המתרחקים מישראל? ובעיקר - האם יהדות התפוצות תהיה חלק מתפיסת העולם של הממשלה הבאה, או שתיזכר רק לאחר האירוע האנטישמי הבא? אלה אינן שאלות של מדיניות חוץ בלבד - הן נוגעות למשמעות היותה של ישראל מדינתו של העם היהודי.

מערכת הבחירות תקבע מי ינהיג את ישראל, אך השפעתה לא תיעצר בגבולות המדינה. המועמדים מבקשים את אמונם של אזרחי ישראל, אך החלטותיהם ישפיעו גם על מיליוני יהודים שאין להם קול בקלפי הישראלית.

אם ישראל רואה בעצמה את מדינת הלאום של העם היהודי - האחריות הזאת לא יכולה להיעלם דווקא כשהיא נדרשת יותר מתמיד. ליהודי התפוצות אין זכות בחירה בישראל, אך למדינה אין זכות לבחור להתעלם מהם.

פרופ' אריאל פלדשטיין הוא היסטוריון בחוג ללימודי
ארץ ישראל וארכיאולוגיה באוניברסיטת אריאל