לא כל הדלתות נולדו שוות: כך נקבע מי ייעצר ואיזה תיק ייסגר

זהו טור שירות. אם הקיץ והילדים שאחרי הקייטנות מכבידים עליכם, ואתם שוקלים לנפץ דלת משרדית כלשהי, או סתם בא לכם לשחרר קצת ונדליזם - חשוב שתדעו: לא כל הדלתות נולדו שוות. יש דלת שתזכה אתכם במעצר עד תום ההליכים, ויש דלת שתזכה אתכם בתיק סגור ובהילה של לוחם מחתרת עז־לבב. ההבדל הוא לא במעשה, אלא בכתובת.

מקרה ראשון: אברהם חדי מרמת גן ניפץ בלבנים את דלתות חדשות 12, ומתברר שגם "הארץ" ומשרד המשפטים, והשאיר גם מכתבי אזהרה מלבבים.

המערכת התבייתה עליו, ובצדק גמור, כמו שעון שוויצרי: מעצר, כתב אישום בשבעה סעיפים ובקשה למעצר עד תום ההליכים. כל זה קרה בתוך חודש בערך. בחקירתו ניסה חדי להסביר: "זה לא הייתי אני, זה השדים והרוחות". לא עזר. בפרקליטות לא מאמינים בשדים.
עד כאן הכל מצוין. בלי גרם סרקזם: מי שמנפץ דלתות ומאיים ברצח - צריך לשבת. שיישב. המקרה השני? כדאי שתשבו.

בוקר ירושלמי, 9 במארס 2023, עשרות פעילי אחים לנשק חוסמים את משרדי פורום קהלת בשקי חול ובגדר תיל(!) באמצע ירושלים. הם פורצים פנימה, כולאים בפנים עובדת מבועתת ("הם צחקו עלי שאני רועדת"), ובחוץ מפליאים מכות במנכ"ל מאיר רובין. מכון קהלת הוא מכון מחקר. עובדים בו אנשים ודוקטורנטים שכותבים ניירות עמדה ארוכים ועמוסי מבואות.

והאלימות? מצלמות, תקשורת מוזמנת מראש, "מיצג". חלקם נעצרו בעייפות במקום, וכמובן שוחררו באותו יום. שבעה נחקרו והצהירו בפרוטוקול על מעשיהם. על שקי החול נמצאו טביעות אצבע של איל נוה, אם בכלל היה צריך ממצא כזה לאדם שצולם עם השקים. הוא אפילו לא זומן לחקירה. רובין הגיש תלונה. היא נסגרה.
ומה עשתה הפרקליטות עם המיצג המצולם והגלוי הזה? "בחינה מעמיקה".

שנתיים וחצי של בחינה כל כך מעמיקה - שבדרך התאדה הכל: חקירות התקצרו לדקות, עדים נחקרו רק אחרי שנתיים, ואין תיעוד שמישהו בכלל טרח לצפות בחומרים מהרחפן המשטרתי. פרקליטות המחוז הכריזה: "הראיות אינן מגבשות תשתית מספקת להעמדה לדין". שבע הודאות חתומות? לא תשתית.

ואיזה קצב - ג'אז! חודש אצל אברהם חדי, שנתיים וחצי אצל החבר'ה עם החולצות החומות. מתברר שככל שהראיות יותר מוצקות - כך לוקח יותר זמן לאדות אותן.
בקיצור, מילון עברי־פרקליטותי מעודכן: לבנה בדלת של חדשות 12 - סחיטה באיומים. גדר תיל בכניסה למכון מחקר - אמנות מחאתית. כליאת עובדת - הפנינג. הודאה אחת של חדי, שהוא חזר בו ממנה - ראיה חותכת. שבע הודאות מתגאות של אחים לנשק - חומר למחשבה. מכות מצולמות למנכ"ל ברחוב לאור יום - עבריין לא נודע.

אז מה ההבדל? אצל שניהם המניע אידיאולוגי. התיעוד? בשפע, בעיקר אצל אלה עם החולצות החומות. ההודאות? אצל האחים היה מבצע שבעה במחיר אחד. נשארה רק הדלת. לבנה בדלת הנכונה מולידה כתב אישום זריז והחלטי. גדר תיל מול הדלת הלא נכונה ואלימות כלפי המנכ"ל הלא נכון? תיק סגור, שקט, אין מה לראות.