מאז צהרי 7 באוקטובר, עת המידע על הזוועות בגבול עזה והתובנה שבישראל מתחוללת מלחמה החלו להתפשט בעולם, ישראלים בחו"ל התייצבו כדי לסייע לישראל. רבים נהרו ליחידות המילואים שלהם, רבים יותר הקימו חמ"לים וגייסו כסף וכל סוג אפשרי של תמיכה. ועדיין, לאורך שנות המלחמה ובכלל, רבים מהם בחרו לחיות מחוץ לישראל.
שאלת השתתפותם של ישראלים מחו"ל בבחירות היא רק היבט אחד. כשאנחנו מדברים על יהודים בתפוצות, לרוב הישראלים כלל לא נספרים כחלק מהם. המספרים, יחד עם הזיקה לישראל, מחייבים אותנו לחשיבה ולגיבוש מדיניות כלפי הקבוצה הזו, ההולכת וגדלה לצערנו.
המחלוקת על ישראלים בחו"ל מתחילה במספרים: נתוני הלמ"ס מדברים על כ־600 אלף ישראלים בחו"ל, אך על פי נתוני המועצה הישראלית־אמריקנית (IAC), מספר הישראלים החיים בארה"ב לבדה מגיע לכ־800 אלף. הקהילות הישראליות הגדולות מעבר לזו שבארה"ב מתגוררות היום בבריטניה, קנדה, גרמניה וצרפת. חלק מהם ברילוקיישן, נמצאים בלימודים בחו"ל או בחרו לחיות בחו"ל לתקופה קצרה, אבל הרוב בחרו לחיות במקום אחר.
בעיני רבים, הבחירות הקרבות צפויות להיות מכריעות עבור עתיד ישראל. משכך, כבר עכשיו יש מאמץ משמעותי "להטיס מנדטים" מחו"ל כדי להצביע בבחירות. לצד זאת, נתניהו הודיע כי החליט לשריין ברשימת הליכוד את אורן דוברונסקי, ישראלי שחי שנים ארוכות מחוץ לישראל. בלהט הבחירות, שוב גועשת ההתייחסות לישראלים שחיים בחו"ל. אבל השאלה הזו צריכה להטריד אותנו גם במבט רחב יותר.
היחס של הישראלים לאלו שבחרו לעזוב השתנה משמעותית לאורך השנים. מאז "נפולת של נמושות" של רבין ב־1976, הישראלים הרבה פחות שיפוטיים כלפי אחיהם שבחרו לחיות מחוץ לישראל. אפילו "יורדים" כבר הרבה פחות באופנה. הגלובליזציה, שהרחיבה את האפשרויות לשילוב פרקי לימודים ועבודה בחו"ל בהרבה מקצועות, הפכה את הבחירה לחיות לתקופה מחוץ לישראל לנפוצה מאוד. אבל גם היחס לאלו שבחרו לעזוב לצמיתות שונה; גם מהצד הישראלי, אבל גם מהצד של אלו שעזבו, שרואים את עצמם ישראלים בזהות ובנכונות לעשות מרחוק כל שיוכלו כדי לסייע למדינת ישראל. ישראלים שעזבו הם אובדן. רבים בישראל עדיין חשים כעס על הבחירה הזו. אבל ברור שלעיתים הם גם נכס עבור מדינת ישראל.
אחת מהשאלות שמאפיינות את היחס לישראלים שחיים בחו"ל הוא ה"סיווג" שלהם. בעוד לאורך השנים מדינת ישראל עסקה רבות ב"יהודי התפוצות", במדיניות, בטיפוח קשרים וגם בהשקעת משאבים - היחס לקבוצת הישראלים שחיים בחו"ל כמעט לא הוגדר במובחן. בפועל מדובר בקהילות עם שונות גדולה, שברוב הקיבוצים הגדולים - ובארה"ב בפרט - חיות במעגלים נפרדים, ישראלים ומקומיים, ובגלל שוני מנטלי לא מצליחות להתחבר.
השונות הזו היא קריטית להבנת האתגר השונה ביחס לישראלים בחו"ל. בעוד יהודים שחיים מחוץ לישראל מודעים לסכנה שבשחיקה בזהותם היהודית, ולצורך לטפח אותה באופן אקטיבי ומתמשך, הישראלים לא ערים לכך. כמי שגדלו בישראל, שבה "נושמים" את הזהות היהודית באוויר, רבים מהם מזניחים את ההיבט הזה, והתוצאה היא שחיקה מהירה של הזהות היהודית והישראלית. נכון שבשנים האחרונות יש בארה"ב מאמץ לבלום את המגמה - אבל ככלל, זה המצב.
לנוכח זאת, ישראל חייבת לחשוב ברצינות על היחס לישראלים שחיים מחוץ לישראל. מספרית, זו הקהילה היהודית השנייה בגודלה מחוץ לישראל, ומהותית, החיבור שלהם לישראל כנראה חזק יותר מזה של היהודים שנולדו מחוצה לה. ממשלת ישראל חייבת להידרש לסוגיה המורכבת הזו מתוך רצון טבעי וראוי להשיבם, ואם יבחרו לא לשוב - להמשיך להשקיע בשימור זהותם ולטפח את הקשר ההדדי בינם לבין המדינה.
ד"ר שוקי פרידמן הוא מנכ"ל המכון למדיניות העם היהודי ומרצה למשפטים במרכז האקדמי פרס
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו