ההסתה מסוכנת: עלולה להסתיים בירי בבית חולים

לפני שהתבררו העובדות ברמב"ם, צוותי הרפואה הערביים הועמדו במבחן נאמנות. מי שמנסה להפוך את השפה הערבית לאיום, משחק באש דווקא במקום שבו יהודים וערבים מצילים חיים יחד.

הסערה סביב המרכז הרפואי רמב"ם אינה ויכוח נקודתי על טענות ליחס בלתי הולם לכאורה כלפי חייל פצוע ומשפחתו, שראויות לבדיקה מקצועית. עוד לפני שהבדיקה הסתיימה, צוותי הרפואה הערביים הושבו על ספסל הנאשמים ונדרשו להוכיח את נאמנותם למדינה. גם כשהנהלת רמב"ם הציגה תמונה אחרת והבהירה שהטענות לא נכונות, ברשתות ובחלק מערוצי התקשורת העובדות כבר התקשו להתחרות במכונת המסרים והפייק ניוז מצד מי שמבקשים לייצר בישראל חלוקה ברורה בין "אנחנו" ל"הם". עצם הסערה היא ההישג, והיא לא תדעך במהרה.

התזמון הפוליטי אינו פרט שולי: אנחנו נמצאים בתקופה שבה כל אירוע הופך לחומר בעירה לקמפיין בחירות, במיוחד בפריימריז. וכשנשמעות בזירה הציבורית אמירות על הצורך "לייהד" גם את תחום הרפואה, קשה להתייחס למתקפה על אנשי צוות ערבים כאל ויכוח מקצועי תמים שבא לטובת חייל צה"ל המאושפז בבית החולים.

תרומתם של הרופאים ואנשי הרפואה הערבים למערכת אינה מחווה של דו־קיום, והיא גם לא נתונה למבחן הנאמנות - היא חלק מהותי ממערכת הבריאות הישראלית. ראינו זאת בתקופת הקורונה, וראינו זאת שוב מאז 7 באוקטובר 2023, כשאנשי צוות ערבים המשיכו לעבוד בבתי החולים בשעה שחלק גדול מעמיתיהם היהודים גויסו למילואים. אך תרומתם לא מתחילה במלחמה ולא מסתיימת בשעת חירום - היא נמצאת במחלקות בתי החולים, במחקר, באקדמיה ובחדרי הניתוח בכל יום.

כשפוליטיקאים הופכים שפה ומוצא אתני למבחן נאמנות, הם לא רק אוספים קולות - הם גם מייצרים אווירה שעלולה בסופו של דבר לפגוש אדם אחד שייקח את הדברים צעד אחד רחוק מדי. בדיוק כמו שהביע באוזניי רופא ערבי בכיר השבוע, שאמר: "לא רחוק היום שבו ייכנס חמוש לבית חולים ויתחיל לירות רק מפני ששמע ערבית או ראה רופא בעל חזות ערבית".

הפרשה שלא היתה ברמב"ם לא תיעלם במהירות. היא תהיה חלק מקמפיין הבחירות, משום שהיא משרתת היטב את מי שמבקשים לשכנע את היהודים שעליהם לחשוש גם מהרופאים שמטפלים בהם אם הם ערבים. אמנם רבים מהרופאים ומהאזרחים היהודים התייצבו לצד עמיתיהם הערבים, וכך עשו גם בכירים במערכת הבריאות ובאיגודים המקצועיים - אבל זה כבר לא מספיק. מערכת הבריאות חייבת להציב קו אדום ברור מול הניסיון להפוך את עובדיה הערבים למטרה פוליטית, ולא להסביר או להצטדק שמספר הערבים במערכת הבריאות אינו גדול.

בסופו של דבר, אחרי שמפרידים בין יהודים לערבים בכנסת, ברחוב ובמערכת החינוך, אסור לאפשר לפוליטיקה להקים את המחיצה הבאה במסדרונות בתי החולים. רפואה אינה קמפיין בחירות, רופא לא עומד למבחן נאמנות, וכשאדם שוכב במיטת בית חולים ונאבק על חייו - היד שמצילה אותו אינה יהודית או ערבית, אלא יד של אדם שממלא את שליחותו ומציל חיים.