מפגינים פרו-פלסטינים באירלנד | צילום: NurPhoto via AFP

כשהעובדות הפכו ל"גזענות" ו"טרנספוביה": כך הווק קרס לתוך עצמו

במשך שנים ביקורת על סתירות בסיפורו של ג'ייסון ארדיי נענתה בטענות לגזענות, עד שהתברר כי חלקים מרכזיים בסיפור חייו אינם עומדים במבחן • בארה"ב, שני כדורסלנים העמידו למבחן את כללי ההגדרה העצמית של ה-WNBA - והציפו מחדש את הוויכוח על הגבול בין זהות לעובדות

עד גיל 11 ג'ייסון ארדיי לא דיבר. עד גיל 18 לא ידע קרוא וכתוב. אך בגיל 37 היה לפרופסור השחור הצעיר ביותר בתולדות קיימברידג'. בדרך הוא הספיק לרוץ 30 מרתונים ב־35 ימים, להחלים מניתוח מוח ולככב בכל אולפני ה־BBC עם "קווסצ'ן טיים" בתוכנית של לורה קונסברג, וגם להתנדב באפריקה בהתקנת מים זורמים בכפרים מעוטי יכולת. סיפור מדהים. מדהים מדי.

כי ביולי האחרון התברר שכמעט הכל שקר: הדוקטורט מועתק, הפרופסורה מומצאת, מפעלי הצדקה בלתי ניתנים לאימות. אבל הסיפור הוא שזו לא הפתעה. רבים הקשו והתפלאו במשך שנים לגבי סתירות והעתקות שונות בתזות של הפרופסור, וכולם נופנפו בגועל. יותר מכך, פרופסור אמריטוס דיוויד האריס אפילו זכה לתלונה נגדו במשטרה, והעיתונאי ג'ק גרוב קיבל שיחת אזהרה מהסקוטלנד יארד(!) בגלל חשד לגזענות. קיימברידג' עצמה גינתה את "מסע ההכפשה הנתעב".

ב־5 באוגוסט ארדיי התפטר סוף־סוף, במכתב שנוסח, על פי הדיווחים, על ידי בינה מלאכותית (חידוש אצל ארדיי, אגב, טקסט שלא הועתק מבן אדם) - ובאותו חודש ממש יצאה לאור בהוצאת סיימון ושוסטר האוטוביוגרפיה על חייו המדהימים, שעליה קיבל, לטענתו, 1.4 מיליון דולר. בדגש על ״לטענתו״.

ובזמן שבאנגליה נדרשו שנים, מאמרים ותחקירים כדי להפיל נוכל אחד, בארה"ב שני כדורסלנים עשו את זה בשבוע. ב־4 באוגוסט הודיע רויס ווייט, כוכב הסבב הראשון לשעבר בדראפט ה־NBA, שהוא "מזדהה כאישה" ובכוונתו לשחק ב־WNBA, ליגת הנשים. שלושה ימים אחריו הצטרף אֶנֶס קאנטר, 208 סנטימטרים של פלדה טורקית ששיחקה בסלטיקס, והכריז רשמית על מועמדותו לדראפט 2027 - בהתאם, כך הדגיש, לכללי "ההגדרה העצמית" של הליגה עצמה.

שחקניות כדורסל בליגת ה-WNBA, צילום: Getty Images via AFP

בליגה נכנסו לחרדה מנומסת: ההסכם הקיבוצי קובע כי "רק שחקניות שהן נשים" רשאיות לשחק בה, וההנהלה הודיעה שתבחן את המדיניות ואת השאלה מהי אישה. המלכודת הפשוטה בעולם: אם הליגה תאשר - היא תוצף בגברים מחופשים. אם תסרב - היא תודה במה שכל ילד וילדה בכיתה ב' יודעים. אין דרך שלישית.

ההבדל בין הסיפורים משעשע. את ארדיי התקשו להפיל אקדמאים חמושים בראיות, כי כל ביקורת סווגה מייד כ"גזענות". ווייט וקאנטר, שאינם בדיוק חוקרים בכירים בסורבון, לא נזקקו לאף כתב עת שפיט. רק להיגיון פשוט: אם הזדהות עצמית היא חזות הכל - בבקשה, הזדהינו. כולם יודעים שזה אבסורד, וכולם יודעים שכולם יודעים, וכולם מפחדים להגיד את זה בקול - שמא ייחשבו "טרנספובים".

זו השיטה שקורסת מול עינינו: פסילת כל טענה עובדתית באמצעות הדבקת "פוביה" או "גזענות" למי שהשמיע אותה. שאלה עובדתית פשוטה - באמת רצת 30 מרתונים בחודש? אתה באמת אישה? - הפכה לכתב אישום נגד השואל. זה עבד עשור שלם. זה כבר לא עובד על אף אחד.

עוד יספרו על התקופה הזאת כמו שמספרים על שריפת המכשפות: שנים שבהן אסור היה לומר בקול שגברים ונשים שונים ביולוגית, ומי שאמר - הועלה על המוקד הדיגיטלי. שני הסיפורים האלה, בשבוע אחד, הם הרגע שבו הווק קרס סופית תחת משקל השקרים של עצמו.

ובינתיים, אם ה־WNBA מחפשת גארד לעונה הבאה - אני מכיר אחד פנוי. אנא צרו קשר (לא בשבת).

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו