לפני שהן מטיפות לישראל: בריטניה וצרפת צריכות להסתכל על עצמן

צרפת ובריטניה אוהבות לדבר אל ישראל בשם ערכי המערב. דווקא משום כך, הגיע הזמן להציב מולן מראה: שתי המדינות עוברות תמורות דמוגרפיות, תרבותיות ופוליטיות עמוקות, ובתוכן גוברת השפעתם של האסלאם הפוליטי ושל זרמים רדיקליים על השיח הציבורי והפוליטי. אין צורך להפוך לרוב כדי להשפיע על מפלגות, על בחירות ועל מדיניות חוץ.

את ראשית התהליך הזה אפשר לזהות כבר היום, גם בשיח על ישראל והמזרח התיכון. אין פירוש הדבר שכל מוסלמי הוא קיצוני, כמובן, וגם לא שמחר בבוקר תקום בלונדון או בפריז ממשלה אסלאמיסטית. הטענה היא אחרת: איש לא יכול להבטיח מי ישלוט בשתי המדינות בעוד 30 או 50 שנה, ולאילו ערכים יהיו מחויבות ממשלותיהן. ממשלות מתחלפות - הארסנלים הגרעיניים נשארים.

דווקא עכשיו אירופה צועדת בכיוון ההפוך: צרפת מחזקת את ההרתעה הגרעינית שלה ומבקשת להרחיב את התפקיד שלה בביטחונה של היבשת, בריטניה וצרפת מעמיקות את שיתוף הפעולה ביניהן, וגרמניה מתקרבת יותר לשיתוף פעולה אסטרטגי עם ההרתעה הצרפתית. אבל מדיניות ביטחון רצינית לא בוחנת רק מי מחזיק בנשק היום - היא חייבת לשאול גם מי עלול לרשת אותו מחר.

לכן צרפת ובריטניה צריכות להתחיל כבר עכשיו בתהליך ארוך, אחראי ומבוקר, שבסופו ייפרדו מרצונן מהארסנלים הגרעיניים הלאומיים שלהן. לא מחר בבוקר, לא באופן חד־צדדי ולא תוך הפקרת ביטחונה של אירופה.

דווקא משום שפירוק כזה עשוי להימשך שנים רבות, את ההחלטה לגביו צריך לקבל כשהמדינות הללו עדיין נשלטות בידי מי שמבקשים לשמר את הערכים הליברליים והדמוקרטיים של המערב. מי שמבקשים להגן על ערכי המערב, חייבים להגן גם על הנשק המסוכן ביותר שלו מפני האפשרות שיום אחד יגיע לידי ממשלות שלא מחויבות לאותם ערכים.

לגרמניה יש כאן אחריות מיוחדת: המחויבות הגרמנית של "לעולם לא עוד" אינה יכולה להיות רק זיכרון של העבר - אלא משמעותה אחריות מתמשכת לביטחון העם היהודי ומדינת ישראל.

דווקא משום שברלין מעמיקה כעת את השיח הגרעיני שלה עם פריז, עליה להוביל בתוך אירופה את השאלה שאף אחד לא רוצה לשאול: האם נכון לבנות את ביטחון היבשת לעשרות השנים הבאות על ארסנלים לאומיים, כשאיננו יכולים לדעת מה תהיה דמותן הפוליטית של המדינות שישלטו בהם בעתיד?

יש בכך גם תשובה לביקורת הגוברת שמגיעה מלונדון ומפריז כלפי ישראל. שתי הבירות האירופיות מרבות להסביר למדינה שחוותה את 7 באוקטובר כיצד עליה לנהל סיכונים קיומיים בשם ערכי המערב. מותר לישראל להשיב: הביטו גם בעצמכן. אם השינויים המתחוללים בחברות שלכן כבר משפיעים על היחס שלכן כלפי ישראל היום - איזו ודאות יש לנו לגבי המדיניות שתצמח מהם בעוד דור?

אין זו קריאה לנתק את ישראל מאירופה. להפך - ישראל צריכה להמשיך לטפח את יחסיה עם בריטניה, עם צרפת ועם גרמניה, ובמקביל להמשיך את מגמת הרחבת הבריתות שלה במזרח אירופה, בבלקן, באמריקה, במזרח התיכון, בהודו, באפריקה ובאזורים נוספים. מדיניות חוץ אחראית אינה נפרדת מבעלות ברית מפני שהן משתנות - היא פשוט מסרבת להיות תלויה בהן.

צרפת ובריטניה קיבלו בירושה כוח הרס שכמעט אין שני לו. הדור שמנהיג אותן היום עדיין יכול להחליט מה הוא מוריש לדור הבא. דווקא בשם הערכים שבשמם הן מדברות אל ישראל ואל העולם, עליהן להתחיל היום את הדיון על היום שבו ייפרדו מהפצצה. איש לא יודע מי ישלוט בלונדון ובפריז בעוד דור. וכשמדובר בנשק גרעיני, זו לא סיבה להמתין - זו סיבה לפעול לפני שיהיה מאוחר.

הכותב הוא מנכ"ל בית C.P.D.H לדיפלומטיה תאגידית ומומחה ביחב"ל