הדרך לשום מקום: כך חמאס מתכוון להישאר חמוש גם אחרי הנסיגה

באוקטובר 2025, כמעט לפני שנה, נכנס לתוקף הסכם הפסקת האש בין ישראל לבין חמאס, שהושג בתיווכו ובמעורבותו האישית של הנשיא טראמפ. הנשיא האמריקני מיהר להכריז כהרגלו על "שלום עלי אדמות" שיביא קץ לסכסוך הדמים בארץ ישראל ועל ארץ ישראל. אך בפועל, מאז ההכרזה של טראמפ והסכם הפסקת האש שבא בעקבותיה לא ידעה הרצועה אפילו יום אחד של שקט. חמאס, מוכה וחלש, נמנע אמנם מלתקוף את ישראל ואת כוחות צה"ל הערוכים בתוככי הרצועה ולגבולה, אבל בה בעת אינו מראה כל סימן להתפרקות מנשקו וויתור על שלטונו ברצועה. נהפוך הוא: העדויות מהשטח מלמדות על ההפך הגמור, על מאמץ של הארגון להדק את שליטתו ברצועה, לשקם את כוחו ולגייס אנשים חדשים למערך הלוחם שלו.

ולכל מי שתהה לאן באמת מועדות פניו של חמאס, באה לפני כחודש בחירתו של ח'ליל אל־חיה כמנהיג הארגון ולימדה כי בחמאס אין באמת כל חדש. אל־חיה הוא הקיצוני שבין מנהיגי חמאס שנותרו עדיין, קרוב בתפיסותיו לאלו של יחיא סינוואר, מקורב לאיראן ומחויב לה.

אבל את העולם וגם את ארה"ב הפרטים הללו אינם מעניינים, שהרי בעיניהם לתמונה הגדולה ולאופן שבו מצטיירים הדברים בתקשורת יש חשיבות רבה יותר מאשר למציאות כפי שהיא בשטח.

וכך העולם, וטראמפ בראשו, בשלהם. עוד בינואר 2026 יצאה לדרך מועצת השלום האמורה להוביל תהליך של כינון ממשל מקומי פלסטיני מגובה בכוח בינלאומי, שיביא לפירוז הרצועה ויוביל את מהלך השיקום והבנייה מחדש שלה. עתה פרסמה מועצת השלום מפת דרכים הכוללת את הפסקת פעילותו הצבאית של צה"ל ברצועה, ונסיגה הדרגתית של כוחותינו ממנה. לאחריה מסמנת המפה את כינונה של ועדה בינלאומית שתנהל את ענייני הרצועה, ובסיוע של כוח בינלאומי תאפשר את הקמתה של ממשלה פלסטינית שתדאג לפרז את הרצועה מנשק ולשקמה.

פרסומה של מפת הדרכים עורר ויכוח סוער בישראל ומחוצה לה. אבל בשל הרעש איש לא שם ליבו למה שיש לחמאס לומר, ובערבית לציבור הפלסטיני, ולא רק מה מסבירים או מבטיחים לנו המתווכים הפועלים בשמו ומטעמו.

מתברר כי חמאס מוכן שברצועה תפעל ממשלה פלסטינית שתדאג לביוב ולפינוי אשפה, וגם לאספקת מזון ולשירותי בריאות לאוכלוסייה המקומית, ואפילו לנוכחותם של שוטרי תנועה שיכווינו את התנועה ברחובות. אבל אין לחמאס כל כוונה לוותר על נשקו ולמעשה גם לא על שליטתו המעשית בשטח.

לנגד עיניו עומד מן הסתם המודל של חיזבאללה בלבנון. ארגון שמכיר להלכה בקיומם של ממשלה ושל צבא ומשטרה לבנוניים, כל עוד אלו לא מתערבים בענייניו, לא פועלים לפרקו מנשקו ולמעשה משלימים עם קיומו ומכפיפים עצמם לתכתיביו.

חמאס לא יכול להרשות לעצמו להתפרק מנשקו. לא רק בשל מחויבותו האידיאולוגית למאבק בישראל שהוא־הוא תכלית קיומו, אלא גם משום שברגע שיוותר על נשקו יפתחו יריביו הפלסטינים, ויש רבים כאלו, במרחץ דמים של נקמה נגד אנשיו על כל שעולל להם במהלך עשרים שנות שלטונו ברצועה.

תוכנית חמאס פשוטה: ישראל תפסיק את פעילותה נגדו ותחל לסגת מן הרצועה. בחיץ שבינינו לבינו ייפרס כוח בינלאומי שיקשה על ישראל או אף ימנע ממנה לפעול, ואילו בתמורה חמאס יהיה מוכן לאחסן את הנשק הכבד, שספק אם נותר לו, אבל לא את הרובים, מטולי הרקטות, וכנראה גם לא את טילי הנ"ט. אלו יישמרו לשעת הכושר לכשתגיע, גם אם הוא ייאלץ לחכות חודשים ושנים. או־אז יפנה חמאס את הנשק נגד כל מי שמאיים על שלטונו ברצועה, וישיב ימיו כקדם כשליטה של עזה.

את הפצצה המתקתקת הזו שהונחה לפתחנו צריך לנטרל, ועדיף מוקדם ככל שניתן, בטרם תיקבענה עובדות בשטח, בין אם בידי ידידינו ובין אם בידי אויבינו.