לפני שמבטלים את כיתה י"ב, צריך לדבר על שנת השירות

בכל יום שלישי ורביעי, גלבוע ויהלי מגיעים לשחרות. זה יישוב קטן ומרוחק, שבו גדלים בסך הכל 13 ילדים ובני נוער מכיתה א' עד י"ב. במשך שנים ניסו לבנות ביישוב פעילות חינוכית קבועה, אבל היא לא החזיקה לאורך זמן. המרחקים גדולים, מספר הילדים קטן, וקשה לייצר רצף כשבכל שכבת גיל יש לפעמים ילד או שניים, או שלפעמים אין. במקום כזה, אפילו פעילות פשוטה של אחר הצהריים דורשת הרבה התמדה - ובעיקר נסיעה.

שני השינשינים הגיעו בתחילת השנה והתחילו לעבוד עם מיכל, מנהלת החינוך בקהילה. הם לא באו כדי להעביר פעולה אחת, אלא כדי להיות שם באופן קבוע: לפגוש את הילדים, להכיר אותם, לבנות איתם שגרה וליצור מקום שיש בו חינוך, חברה ותחושת שייכות. ביישוב קטן כמו שחרות, שני צעירים שמגיעים שבוע אחרי שבוע יכולים לעשות הבדל גדול.

הסיפור הזה חשוב דווקא עכשיו, כשהרעיון לשנות או לבטל את כיתה י"ב עולה לדיון. אביגדור ליברמן קרא בנחרצות "לבטל את כיתה י"ב, זה בזבוז זמן וכסף". נפתלי בנט הציע להקדים את מבחני הבגרות לי"א. קדמו לשניים גם הצעות חוק לקיצור התיכון. אך השאלה החשובה אינה כמה בגרויות הם יספיקו, אלא איפה הם ילמדו לקבל אחריות, להוביל ולתרום, כחיילים וכאזרחים.

כשמדברים על שנה משמעותית לפני הצבא, השיחה נוטה באופן טבעי לכיוון המכינות. המכינות עושות עבודה חשובה: הן מציעות לצעירים "שנה לעצמם" להתפתחות ולבניית זהות - אבל אסור שהדיון ייעצר שם. שנת שירות היא לא פחות משמעותית, בחלק מהמקרים אף יותר, והיא מלמדת הרבה מאותם ערכים בדרך אחרת: באמצעות עשייה יומיומית, באמצעות קד"ר (קליטה דרך הרגליים) ובאמצעות פעולה למען האחר, קבועה, שנתית.

בשנת שירות המילה "קהילה" אינה מושג נשגב, אלא המציאות והפרקטיקה. האחריות מושרשת כשקמים בבוקר, כשמישהו באמת מחכה לך. צעירים עובדים עם ילדים ובני נוער, עם חקלאים, עם משפחות, עם קשישים ועם יישובים רחוקים מהמרכז, ואפילו מהצפון או הדרום "הקרובים". הם לומדים מהי ציונות דרך המקום, האדמה והאנשים, מהי מנהיגות דרך התמדה, ומהי ערבות הדדית דרך הידיעה שאי אפשר פשוט לא להגיע. זו לא שנה של הפסקה לפני החיים האמיתיים - עבור בני נוער רבים זו הפעם הראשונה שבה הם מקבלים אחריות אמיתית.

לכן, גם אם כיתה י"ב תישאר בדיוק כפי שהיא, צריך להציג את שנת השירות להרבה יותר בני נוער, ולהנגיש אותה גם למי שלא מכירים את האפשרות מהבית או מתנועת הנוער. ואם כיתה י"ב תשתנה, תתקצר או תבוטל - שנת השירות חייבת להיות חלק מרכזי מסל השיקולים, ולא הערת שוליים ליד המכינות. צריך לחשוב אילו מסגרות יוכלו לקלוט צעירים, איך מלווים אותם, ואיך נותנים להם לבחור בין כמה דרכים טובות של למידה, עשייה ותרומה.

ראינו את זה גם בשתולה, שם פועלת קומונת שינשינים של קדמה. במהלך הפעילות בצפון פגשנו את ז'נט. הנכדים שלה לא היו איתה, ובמשך שלושה ימים היא כמעט לא יצאה מהבית וכמעט לא אכלה או שתתה. כמה ימים אחרי מבצע שאגת הארי הגיעו לביתה השינשינים שפעלו ביישוב. הם דפקו בדלת, שאלו לשלומה, ישבו איתה ונשארו בקשר. מאוחר יותר ז'נט סיפרה שמאותו הרגע חזר לה החיוך, פשוט כי היה מי שראה אותה ודאג לה.

הסיפור הזה מעמיד גם את השאלה שצריכה לעמוד מולנו: לא רק אם לבטל את כיתה י"ב, אלא גם איזו שנה אנחנו רוצים לתת לצעירים שלנו. בין שכיתה י"ב תישאר ובין שלא, שנת השירות צריכה להיות חלק מרכזי מהתשובה, או לכל הפחות מהדיון הבסיסי והערכי.