"אני אגיד דבר קשה", אמר לפני כשנה וחצי אבידע בכר, שאיבד את בנו ואת אשתו בבארי והוא עצמו נפצע קשה, "מזל ש־7 באוקטובר קרה בבארי. אם הטבח היה קורה בגוש עציון, הייתי אומר 'מה הם גרים שם?', 'מגיע להם', הייתי אומר את כל הדברים הכי קשים שיש בעולם".
איזה רגע של כנות ואומץ מאדם שספג כל כך הרבה. "מזל שזה קרה אצלי בבית, מזל שאת השיעור הזה, שילמתי עליו הרבה מאוד, מזל שאת השיעור הזה למדתי".
מה אם אבידע בכר צדק? ומה אם הוא עדיין צודק? רבים הדהדו בשבוע שעבר את האמירה הזו שלו, עם התהייה שמא לא למדנו דבר. מחול שדים מבהיל מתחולל מאז הרצח של רס"ן יובל עזרא ורס"ב בניהו מלט לפני כעשרה ימים. שיאו של המחול היה כמובן בשבת, כשרגבי האדמה מעל קברו של בניהו ז"ל טרם יבשו. זה התחיל בהאשמת קורבן קלאסית בסגנון "מה הם עשו שם", "זה בכלל שטח A" (זה לא), "מה יש להם לחפש שם".
"רבותיי, זה לא פיגוע", קבע בראיון מי שהיה אלוף פיקוד מרכז אבי מזרחי, "אם המתנחלים לא היו מגיעים לתוך תל, אתה חושב שהיה שם פיגוע?". נכון, אדון מזרחי, אולי עדיף היה לו היינו מסתגרים בבארי ובכפר עזה?
זה המשיך בהאשמת המטיילים כאילו באו לבצע פרובוקציה, כדברי האלוף בדימוס והסרבן בהווה נמרוד שפר, "קל לדמיין מה היה קורה לקבוצת פלשתינים חמושה שהיתה מגיעה 'לטייל' בהתנחלות".
עזבו שמדובר במשפחות עם ילדים, עזבו שזה שקר מוחלט ועזבו שגם אם היו עושים פרובוקציה, זו ממש לא סיבה לרצוח אותם. האם הסרבן שפר צריך רענון זיכרון איך זה נגמר כשקבוצת פלשתינים חמושים מגיעה לטייל בהתנחלות?
במקביל, הביעו בשמאל תנחומים לנפגעים משני הצדדים, ישראלים וערבים כאחד, כאילו אין פה צד תוקף ואחר שהותקף.
המטיילים הותקפו בידי המון מכפר תל, וגם לאחר מכן, כשהגיעה עזרה מצד הצבא וכיתת הכוננות, הם לא ירו, להפך. הרי בניהו מלט ז"ל הוריד את רצועת הנשק כדי להרחיק את הפורעים ללא ירי, ומי שחטף, ירה ורצח - היו הערבים כמובן.
אבל הכי מכוער זה השלב שבו הם מאשימים את המתנחלים ברצח של יובל עזרא ז"ל. אביו של יובל, חיים, סיפר שבתגובות לפוסטים על נפילת בנו הוא פגש שנאה בעוצמה שלא האמין שקיימת. בנו שמע על יהודים שנקלעו למצוקה, רץ לעזור להם, ונורה. בתגובות הוא גילה שעל גבו של בנו מתקוטטים ישראלים מלאי שנאה.
חיים ביקש שנזכור ש"אויבים יש בחוץ, בתוכנו יש רק יריבים. יהודים אינם אויבים זה של זה". אנשי חוות גלעד עצמם הגיעו להלוויה של יובל. הם הניחו זר מטעם היישוב, שבעצמו שכל את אחד מבניו שהוזעק למקום, הרבש"ץ הגיע לעמוד לצד אח לנשק שנפל והאלמנה של בניהו הקליטה הודעה למשפחה של יובל, תוך שהיא מתאבלת על אובדנה.
זה היה שבוע קשה, ולא רק בגלל הפיגוע. טענות נגד קלות דעת של מטיילים, אם היתה כזו, יכולות להישמע גם בלי קצף שנאה. הרי רק יום קודם נדקר באורח קשה יהודי שהגיע לכבות הצתה מכוונת של ערבים. הרי בכל יום יש תקיפת רועי צאן, יידויי אבנים או הצתות. הרי כשהנוחבות דהרו לעבר קיבוצי העוטף, הם צהלו שהולכים לרצוח את המתנחלים.
בעיני האויב כולנו בני מוות, ובעיני אלופים בדימוס יש הבדל בין דם לדם, בין כפר עזה לחוות גלעד.
"אָז אָמַר הַשָּׂטָן: הַנָּצוּר הַזֶּה - אֵיךְ אוּכַל לוֹ", כתב אלתרמן, "רַק זֹאת אֶעֱשֶׂה: אַכְהֶה מֹחוֹ וְשָׁכַח שֶׁאִתּוֹ הַצֶּדֶק".
יש פלג רחב ודומיננטי מדי של ישראלים שקהה מוחם, שאינם יודעים להבדיל בין טוב לרע, בין קורבן לתוקף. יש מי שלא התעורר מ־7 באוקטובר.
יש פלג רחב ודומיננטי מדי של ישראלים שקהה מוחם, שאינם יודעים להבדיל בין טוב לרע, בין קורבן לתוקף. יש מי שלא התעורר מ־7 באוקטובר
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו