לא חיסלנו איום - חיכינו שהוא יפר הסכם

בשבוע שעבר קיבלנו כולנו סרטון ארוז לתפארת: ענן עשן מיתמר מעל רכס הבופור שבדרום לבנון, כתובית מנוסחת בקפידה, לוגו בפינה. 700 טונות של חומר נפץ העלו בסערה השמיימה את מנהרות הטרור העצומות שהסתעפו תחתיו, ולשכת ראש הממשלה מיהרה להסביר: "הפעולה העוצמתית בוצעה בעקבות ההפרה הבוטה של הסכם הפסקת האש". "עוצמתית". "בעקבות ההפרה". ניסוח מוזר. לא?

נקרא שוב, לאט, את ההודעה הרשמית עצמה: מדובר בתשתית תת־קרקעית שהיתה "חלק מרכזי מתוכנית הפלישה של ארגון הטרור חיזבאללה ליישובי הגליל".

כלומר, אנחנו זוכרים כיצד נחשפה לפני כמה חודשים מנהרת פלישה מהגדולות בהיסטוריה האנושית - לא בור, לא מחסן, תוכנית פלישה ליישובים - וישראל ידעה, מדדה, וכאזרחים הנחנו שצה"ל עמל על תהליך ההשמדה שלה. אבל מתברר שחתמנו על הפסקת אש כשהיא על מקומה. גילינו שהיא חיה ונושמת וממתינה להחלטה בנוגע לעתידה רק כשחיזבאללה שיגר רחפן נפץ לעבר כוחותינו, תקיפה שנגמרה בלי נפגעים בנס, לא בזכות. רק אז נזכרה ישראל להשמיד, ואת זה אורזים כהישג כביר. עם לוגו.

בקיצור, ברוכים השבים לימי הקסאמים כמדיניות שקטה וארוזה תקשורתית. זוכרים את הימים ההם? חמאס משגר רקטות, וצה"ל "תוקף יעדי טרור ברצועה" - שם קוד לדיונה מופתעת ולפחון אכול קורוזיה שהיה פעם מגדל שמירה ("עמדת טרור").

מטח על שדרות? "תקיפת תשתיות". בלון תבערה? "צה"ל ירה לעבר המקורות". מילון שלם של ניסוחים שנועדו לייצר תחושת עשייה בלי לעשות כלום. שקט ייענה בשקט, הפרה תיענה ב"תגובה עוצמתית", והרתעה נמדדת בטונות של חול באוויר. המנגנון הזה קרס עלינו ב־7 באוקטובר, זוכרים שנשבענו שלעולם לא עוד. שאין יותר הכלה, אין יותר תגובות סמליות, אין יותר לתת לאויב לבחור מתי.

הרגלים ישנים לא נעלמים. אמנם הפעם פוצצנו מנהרות אמיתיות ולא דיונה, אבל למה רק עכשיו, ומה למען השם היה קורה אילו חיזבאללה היה מתאפק כמה ימים? המנהרה היתה ממשיכה להמתין לבעליה המקוריים?

אזרח ששמע "מנהרות הפלישה לגליל" הניח בתמימות שהן הושמדו מזמן, או לכל הפחות שהשמדתן היא עניין של לו"ז מבצעי, לא של מצב רוחו של נעים קאסם. מתברר שלא: ההשמדה המתינה ל"הפרה בוטה", כי ככה זה אצלנו: האויב מפר, אנחנו מגיבים, הדוברות מנסחת, וכולם הולכים לישון מרוצים.

לפי הדיווחים, בנקודות סמוכות יושבים ברגעים אלה כמה עשרות מחבלים. גם אותם לא חיסלנו. פוצצנו בטון, לא טרוריסטים. זה מזכיר משהו: את השנים שבהן ידענו הכל על מערך חמאס - מיקומים, מנהרות, תוכניות פשיטה - ותייקנו בקלסר.

קונספציית צמרת צה"ל על תקן יועצות שלטה בכיפה. והנה שוב אנחנו כאן: בואו נעצור הכוח וניתן לחיזבאללה הזדמנות. יש הסכם, יש מתווה, יש רגישויות. מובן שהפעם, בניגוד לכל הפעמים הקודמות בהיסטוריה, זה יעבוד. הם התבגרו! הפעם הארגון שחרת על דגלו את השמדתנו יתרשם עמוקות מהאיפוק שלנו.

הרתעה שמחכה שהאויב יפר הסכם כדי להצדיק את קיומה אינה הרתעה, היא זקנה שממתינה לחדשות רעות במרפאה. נקווה שהיא לא מחכה מ־6:29 בבוקר, כי אין שם אף אחד.