לפני שבועות אחדים השגרירות הבלגית בישראל, בשיתוף נציגות האיחוד האירופי, ארגנה סימפוזיון שנראה ונשמע כאילו נלקח ישירות מאמצע שנות ה־90. האירוע נערך תחת כותרת ארוכה ומשמימה במיוחד, ועבר בלי פרסום גדול, אך את עיקרו אפשר לתמצת בקלות למשפט אחד: כיצד דוחקים את ישראל ללכת שוב בדרך אוסלו לעבר הקמת מדינה פלסטינית.
אחת המוסכמות הנפוצות ביותר שהשתרשו בארצנו גורסת ש"אוסלו מת". זה נכון, לפחות במובן אחד: לתהליך המתיימר לבנות את הבסיס לשלום על הנוסחה שלפיה יהודים צריכים לתת את ארצם לשונאיהם ולקוות לטוב מעולם לא היתה תוחלת חיים. במובן זה הרעיון של אוסלו נולד מת, ותומכיו דנו למוות אלפים רבים של ישראלים תמימים שנרצחו כתוצאה מהניסיון לממש אותו ולהוליך את כולנו בדרך אוסלו, אף שכל הסימנים מלכתחילה העידו שמדובר בדרך אל הגיהינום.
לא מעט מתומכי אוסלו מבין הישראלים התפכחו מאז, אך ממש לא כולם. וחמור אף יותר, כל אלה שדרבנו את התהליך מבחוץ, האירופאים והאמריקנים מהשמאל הפוליטי והאקדמי שבניגוד לישראלים לא חשו על בשרם את תוצאות התהליך המפלצתי שיזמו, עדיין בטוחים שאילו רק יחזירו את הישראלים לסגוד ל"חזון" של מדינה פלסטינית - הכל יסתדר.
חלקם טועים באמת ובתמים, כי תפיסת עולמם הכללית גורסת שאת האויב יש לפייס. אמנם מתכון זה לא עבד מעולם בשום מקום אחר, אך מה אכפת להם לעשות עוד ניסוי על חשבוננו? אחרים, תמימים פחות, מבינים שהקמת מדינה פלסטינית בלב ארץ ישראל יכולה להוביל לתוצאה אחת בלבד - סיום "הפרויקט הציוני" וסוף למדינת היהודים - אלא שהתוצאה הזו לגמרי מקובלת עליהם. הם אפילו מתחילים לומר זאת בקול רם, כמו ראש עיריית ניו יורק זוהרן ממדאני שהודה לאחרונה כי רעיון המדינה היהודית אינו מקובל עליו.
"אוסלו לא מת"
במובן זה "אוסלו לא מת": התקווה של השמאל הישראלי והעולמי לשווק, או לכפות, על הציבור הישראלי את הרעיון ההתאבדותי להקים מדינה פלסטינית רצחנית ביהודה ושומרון לא נעלמה לשום מקום. טבח 7 באוקטובר היווה כמובן חיסון מפני רעיונות עוועים שכאלה, אולם ככל חיסון הוא אינו פועל לעד. בחלוף הזמן תוקף החיסון נחלש.
והראיה - טרם עברו שלוש שנים מאז שראינו כולנו מה מעוללת חצי מדינת טרור שהיתה בעזה, ומועמדי הפריימריז של מפלגת הדמוקרטים כבר מדברים בקולי קולות בזכות חלוקת הארץ והקמת מדינת טרור נוספת, רק גדולה יותר וקרובה יותר למרכז הארץ.
למעשה, הדבר היחיד שמונע את החייאת הסיוט של אוסלו הוא ממשלת ימין על מלא. היא פעלה בהצלחה הן במישור המדיני במטרה להפוך אותו ללא רלוונטי, והן במישור מעשי, ביהודה ושומרון, במטרה ליצור עובדות בשטח שלא יאפשרו את חזרתו.
אם ממשלת ימין תוחלף בקלפי, תהליך אוסלו יובא אלינו שוב ומייד, אולי באריזה מחודשת ובכיסוי של אשליות חדשות. חורשי רעתנו בבירות השונות כבר לא יכולים לחכות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
![[object Object]](/wp-content/uploads/2021/01/27/08/מורידים.-נכנסים.-מתאהבים.-דף-כתבה-מובייל.png)