די לפנקסנות: עכשיו הזמן לאהבה

היה זה בביקור באחת ממערכות התקשורת הגדולות בישראל. שוחחתי עם אחד מידידיי, וזה במהלך השיחה שאל שאלה שאפשר בהחלט להגדיר אותה כפוליטית. משהו שקשור לטוהר המידות ולדרך ארץ.

במקום להודות בפניו שאכן מדובר בנורמה ממש לא מוסרית ומובן לגמרי שאני כשלעצמי לא הייתי נוהג לפיה - מצאתי את עצמי מגונן על אותה התנהלות פסולה, ואף סונט בו בחזרה בדוגמה שמראה שגם בצד השני של המפה לא מתנהלים בדיוק לפי החומרות המצופות והמפורטות בספר השולחן ערוך.

עברו מספר דקות והבנתי מה עשיתי. שגיתי. חזרתי לאותו בן אדם ואמרתי לו שהוא צדק לחלוטין, ושהאמת היא שאין שום יכולת אמיתית להגן על אותה התנהלות פסולה, חוץ משימוש בטיעון קלישאתי שכל כך מוכר לי מילדיי כשהיו בני 6: "אבל אתה התחלת!".

חז"ל, בבואם לתאר את התקופה שאנחנו חיים בה היום, התקופה של או-טו-טו-משיח-מגיע, המכונה גם "חבלי משיח", ציירו כבר לפני 2,000 שנה מציאות עגומה מכמה וכמה בחינות. יוקר המחיה, הידרדרות המוסר, חוצפה של ילדים ותלמידים כלפי הוריהם ומוריהם, ועוד תיאורים שבאמת נראים כאילו יצאו מהעיתון של היום.

אבל יש עוד תיאור. הוא אמנם מופיע בנפרד ומתאר סיטואציה שהייתה כבר בתקופת השופטים, אבל לצערנו היא רק "השתבחה" עם השנים: רבי יוחנן אומר כי "בדורנו אין מי שיכול להוכיח את חברו: אם אדם אומר לחברו טול קיסם מבין שיניך - משיב לו טול קורה מבין עיניך". אם הראשון העיר לשני על עבירה קטנה שעשה, הנמשלת לקיסם התקוע בין השיניים, משיבו האחר: אתה בעל עבירות חמורות יותר, שהן דומות לקורה גדולה המוטלת מול עיניך.

אז נכון שאותו אחד הצליח לצאת מהתוכחה באמצעות הטיעון של "כולם עושים את זה, ואפילו יותר בגדול", אבל ספק גדול אם זה דווקא לטובתו.

באחת מהתוועדויות הקודש הרבות שנשא הרבי מליובאוויטש בפני רבבות חסידיו הוא דיבר על האתגר שכרוך בהענקת אהבה למי שאיננו משתייך למחנך. "מעולם לא הייתה לך טובה ממנו. קשה לך אפילו לראות איזשהו טעם, סיבה מדוע לאהוב אותו. ובכל זאת את/ה מקבל על עצמך את העניין של 'ואהבת לרעך כמוך'. 'אהבת חינם', כזו שבאמת אין לה הצדקה".

אבל היא גם הקונטרה היחידה והאמיתית לשנאת החינם שהחריבה את מקדשינו והוציאה את עמנו לגלות של 2000 שנה. שלא נטעה, אמר הרבי - אומן של ממש בתיווך רעיונות נאצלים לאנשים כמוני וכמוך - אנחנו חיים הרי במדינה חופשית שבה כל אחד לעצמו וזכותו לחשוב כרצונו, אבל כן חובה לזכור שהדעה האחרת של השונה איננה נגדי, אלא היא משלימה אותי.

כשזוכרים זאת מצליחים להגיע למצב של אהבה ואחדות, ולא לקיטוב ושנאת אחים. מספיק לבקר באחד מבתי חב"ד הרבים, שם סביב שולחן השבת ישובים כל גווני החברה היהודית והישראלית, לראות את עגלות קפיטריית החסד של 'לב חב"ד' מובלות בבתי הרפואה בידי מתנדבים עם כיפה לצד כאלו שללא, כדי להבין שהאידאה הזו יכולה להתרחש באמת.