לא המחלוקות אלא אובדן השותפות

לקראת תשעה באב, כמעט שלוש שנים אחרי 7 באוקטובר, נדמה שהשאלה שמונחת לפתחנו עמוקה יותר מכל מחלוקת פוליטית. המשבר הישראלי אינו רק מאבק בין מחנות - הוא גם מאבק על מרכז הכובד של הזהות הישראלית.

חז"ל תלו את חורבן בית שני בשנאת חינם. לא מפני שהמחלוקת עצמה היתה הבעיה. להפך, היכולת להתווכח, לחלוק ולשאול שאלות היא יסוד עמוק במסורת היהודית. החורבן נולד כשהמחלוקת חדלה להתקיים בתוך מסגרת של שותפות, וכשכל צד השתכנע שהוא מחזיק בסיפור היחיד ושלל מהאחר את מקומו בתוכו.

גם החברה הישראלית עוברת תהליך דומה. המחלוקות בינינו אינן רק על מדיניות או על הנהגה, אלא גם על השאלה מי מעצב את הסיפור הלאומי, וכיצד ניתן לבנות בית משותף מתוך ריבוי זהויות.

אי אפשר להבין את סיפורה של ישראל בלי להכיר בתפקיד המרכזי שמילאו תנועת העבודה, ההתיישבות העובדת, הקיבוצים ודור הפלמ"ח בעיצוב דמותה של המדינה. הם היו בין הכוחות שהובילו את הקמת המדינה, את בניית מוסדותיה, את עיצוב צה"ל ואת גיבוש האתוס הישראלי בשנותיה הראשונות.

אך ישראל מעולם לא היתה רק הסיפור של הקבוצות שהיו במרכז בראשית הדרך. לצידו של האתוס המייסד התקיימו סיפורים נוספים של עולים, תושבי עיירות הפיתוח, יוצאי ארצות האסלאם, אנשי הציונות הדתית וקבוצות נוספות, שתרמו אף הם לבניין המדינה ולעיצוב דמותה.

עם השנים, עלתה דרישה רחבה יותר להכרה בכך שגם הזיכרון, התרבות והמסורת של קבוצות אלו הם חלק בלתי נפרד מהסיפור הישראלי. עבור רבים, המהפך של 1977 היה יותר מחילופי שלטון: הוא סימל רגע שבו קבוצות שבמשך שנים הרגישו שאינן נמצאות במרכז ביקשו להשפיע על דמותה של המדינה, ולהביא אל השיח הלאומי גם את הסיפור שלהן.

בעשורים האחרונים מתרחש שינוי נוסף במבנה האליטות בישראל. הציונות הדתית, שבעבר היתה שותפה חשובה אך לא תמיד מרכזית במוקדי ההשפעה, הפכה לגורם משמעותי בהנהגה הלאומית, בצה"ל, בשירות הציבורי ובפוליטיקה. זהו תהליך טבעי בחברה משתנה, אך הוא מציב מבחן לכל אליטה חדשה: האם היא מרחיבה את הבית הישראלי, או רק מחליפה את מי שישבו במרכז לפניה?

גם המחלוקת סביב הציבור החרדי וחוק הגיוס משקפת שאלה רחבה יותר על אחריות, על שייכות ועל הדרך שבה קבוצות שונות משתלבות בסיפור הלאומי.

אחרי 7 באוקטובר ראינו לרגע תמונה אחרת: מכל חלקי החברה התייצבו אנשים להגן על המדינה, להתנדב ולשאת באחריות. ברגעי האמת התברר שהסיפור הישראלי גדול מכל מחנה.

זהו אולי הלקח העמוק ביותר של תשעה באב: החורבן לא מתחיל כשיש לנו מחלוקות, אלא כשהמחלוקת גורמת לנו לשכוח שאנחנו חולקים אותו בית. ישראל לא נבנתה מסיפור אחד, אלא מפסיפס של סיפורים, קהילות וזהויות. האתגר של הדור שלנו אינו להכריע איזה סיפור ינצח, אלא לוודא שאף קבוצה לא צריכה למחוק את האחרת כדי להרגיש שהיא שייכת.