תשעה באב ולימודי הליבה הזהותיים

כאשר מדברים על לימודי ליבה, כמעט תמיד מתכוונים להשכלה הכללית ולמקצועות החשובים, הקשורים להשתלבות בשוק העבודה רווי הטכנולוגיה הגבוהה לסוגיה: אנגלית, מתמטיקה, מחשבים, סייבר, ועוד. תשעה באב, יום חורבן בית המקדש, הוא הזדמנות להעלות לשיח הציבורי את לימודי הליבה הזהותיים.

כמה ימים לאחר תשעה באב תרצ"ד נודע לברל כצנלסון, מהוגיה הבולטים של תנועת העבודה, כי מדריכי אחת מתנועות הנוער יצאו עם חניכיהם למחנה הקיץ בליל תשעה באב.

ימים אחדים לאחר מכן פורסם בעיתון "דבר" המאמר "חורבן ותלישות", מהמאמרים הידועים והמפורסמים ביותר של כצנלסון.

במרכזו הובע החשש למעמדם ולמקומם - ולמעשה להיעדרותם - של אירועים לאומיים היסטוריים מתודעת הדור הצעיר, היעדרות המביאה לחולשת הזהות.

הרלוונטיות של המאמר לדורנו ניכרת בכך שדור אחר דור חוזרים אליו כשעולות לדיון סוגיות הזהות בכלל, וסוגיית החינוך של הדור הצעיר במיוחד.

כצנלסון הבהיר: "אין להעלות על הדעת כי הם עשו זאת מתוך ידיעה... אולם אי־ידיעה זו כשהיא לעצמה מעוררת מחשבות נוגות".

מנקודת מבטו, לא ייתכנו כלל הפרדה וניתוק בין ההיסטוריה הלאומית הדתית לבין דור התקומה הציוני: "אלמלא ידע ישראל להתאבל במשך דורות על חורבנו ביום הזיכרון, בכל חריפות ההרגשה של מי שמתו מוטל לפניו, של מי שאיבד אך זה עתה את חירותו ואת מולדתו, לא היו קמים לנו לא הס ולא פינסקר ולא הרצל ולא נורדוי ולא סירקין... ויהודה הלוי לא היה יכול ליצור 'ציון הלא תשאלי', וביאליק לא היה יכול לכתוב את 'מגילת האש'". עד כמה בוגרי מערכת החינוך בימינו מכירים את רשימת האנשים והיצירות המוזכרים באותו מאמר מכונן?

אין ספק שתשעה באב הוא אתגר ייחודי בכל הנוגע ללימודי המורשת היהודית, ורבים כבר עמדו על כך לאורך השנים. מיקומו בלוח העברי מביא לכך שהוא תמיד יצוין בשיאו של החופש הגדול, הרחק מסיום שנת הלימודים שקדמה לו והרחק מתחילת שנת הלימודים שלאחריו.

אתגר חשוב הרבה יותר הוא היותו יום המציין את חורבן בית המקדש. מדובר באירוע בעל משמעות דתית עצומה שבעקבותיו התבססה יהדות ללא המקדש, מקדש שעד לחורבנו עמד בלב־ליבה של הזהות היהודית. די מובן מדוע בציונות החילונית התפתחה רתיעה רק מהמחשבה שמישהו ייקח לכיוון מעשי עכשווי את התפילה "שייבנה בית המקדש במהרה בימינו". בניין בית המקדש אינו דומה כלל לחזרה לארץ ישראל, להתיישבות ולעצמאות - רכיבים המשותפים באופן מובהק הן לציונות והן לגאולה הדתית.

עוד נזכור שהר הבית בימינו הוא נקודת העימות החשובה והרגישה ביותר בין ישראל לעולם המוסלמי לגווניו. דם יהודי רב נשפך בדורות האחרונים על רקע הסיסמה השקרית שמסגד אל־אקצא בסכנה. מתקפת הפתע ב־7 באוקטובר, כזכור, מכונה בחמאס "מבול אל־אקצא". רק בגלל כל אלה היה ראוי להחזיר ולבסס את מעמדו של תשעה באב בליבת הזהות הלאומית.

כדי שהיום יהפוך לחלק משמעותי בזהות הלאומית הוא לא חייב לקבל אך ורק את המשמעות הדתית המצומצמת. אריאל הורוביץ, בנה של נעמי שמר, סיפר סיפור מעניין על השיר המפורסם של אמו "שירו של אבא", שהפזמון שלו הוא "ייבנה, ייבנה, ייבנה המקדש". באחת מהופעותיה עצרה שמר את השירה והדגישה בפני הקהל שלא יחשבו שהמילים מכוונת לבניית המקדש במובן הדתי המסורתי, אלא כביטוי לכמיהה לאומית לחזרה לארץ.

"האומנם", שאל כצנלסון בהתייחסו לתשעה באב, שאלה המהדהדת גם בימינו, "אין אנו מסוגלים אלא להשתמש בסמלים שאולים בהקפה, בסמלים שאין עימם אלא העתקה וחיקוי...? האומנם אין אנו מסוגלים אלא לחיים תלושים, לתרבות תלושה ולסמלים תלושים?"