ממשלת נתניהו זה עתה סינדלה את שר האוצר הבא, גם אם יבוא משורות האופוזיציה של היום. מעבר לכך, התוואי הכלכלי שהיא יצרה מגביל מאוד את האפשרויות הפוליטיות של הממשלה הבאה, גם אם זו תרצה לערוך שינוי כיוון. הסנדול מתבטא בשלושה מהלכים מהשבועות האחרונים:
- חוקי ההשתמטות למיניהם לא מאפשרים גידול אמיתי בסדר הכוחות של צה"ל, וממשיכים להוות נטל קשה על מערך המילואים. לכך יש משמעויות רבות, וביניהן כלכליות. למשל, כשחלק משמעותי בכוח העבודה האזרחי מועסק במשך רבע או שליש של השנה במשימות צבאיות, הרכב התוצר ורמתו משתנים. לשינוי זה יהיו נזקים קצרי טווח וארוכי טווח למשק.
- מהחוקים בנוגע לחרדים משתמע גם המשך סבסודם מתקציב הממשלה. זוהי אבן ריחיים אחת משמעותית על תקציב המדינה.
- חלה הגדלה עצומה של תקציב הביטחון. ברשותכם, אציג כמה מספרים להמחשה: התקציב עלה מ־70 מיליארד שקלים ב־2022 ליותר מ־140 מיליארד שקלים בתקציב הנוכחי. בימים אלו מתקיימים דיונים על גידול נוסף בתקציב, ל־180 מיליארד שקלים. למי שסכומים אדירים אלו אינם מספיק ברורים, אציג אותם במונחים של אחוזים מהעוגה הלאומית: מדובר בעלייה מכ־4% תוצר לכ־7% תוצר עכשיו, ולכ־8.7% תוצר כשתסוכם התוספת. כמו כן, נדונה כבר כמה זמן במלוא הרצינות תוספת של 350 מיליארד שקלים לאורך עשור, ונתניהו מקדם אותה באגרסיביות. אם יתממש התוואי הזה, ישראל תגיע לרמת הוצאה ביטחונית של יותר מ־10% תוצר. זוהי אבן ריחיים אדירה נוספת על התקציב.
מציאות שהממשלה יצרה
איזה ראש ממשלה ואיזה שר אוצר יקצצו בתקציב הביטחון במציאות הגיאו־פוליטית החמורה השוררת כעת? אזכיר שחלק גדול ממציאות זו נוצר על ידי הממשלה הנוכחית עצמה. איזו מדיניות חדשה תוכל ממשלה כזו לעשות לטובת אזרחיה? בעיות בוערות כמו הפקקים בכבישים או המחסור ברופאים וההמתנה לתורים, כמו גם בעיות ארוכות טווח (למשל, המחירים הגבוהים בשוק הדיור ואתגרי התעסוקה בעידן ה־AI), לא יזכו למענה כלל עקב הלחץ האדיר על התקציב.
המדיניות הזו העלתה את ישראל על נתיב של עלייה גדולה במיסוי בעתיד, כולל העתיד הקרוב, ירידה משמעותית ברמת החיים וקושי גובר והולך לשאת בנטל הביטחוני. כלל לא ברור שממשלה חדשה כלשהי תוכל לשנות כיוון. ייקח זמן רב ומאמץ ניכר לעשות תפנית חדה.
מעבר לכך, אם להיות ריאליסטי, לא ברור לי שכל מרכיבי הממשלה הבאה ימהרו להסיג לאחור את החקיקה הרעה של ממשלת נתניהו: המצב הביטחוני, הנוחות הפוליטית והרצון לזכות בתמיכת המפלגות החרדיות עלולים לגבור על שיקולים של הטווח הארוך. לחלק בממשלה החדשה אף יהיה דווקא מתאים להישאר עם ההגדלה בכוחה הפוליטי דה־פקטו של הרשות המבצעת, יחד עם המרחב המצטמצם של מדיניות לטובת אזרחי המדינה. הסנדול יהפוך לתירוץ לאי־עשייה, ולמכשלה רצינית מאוד בדרכה של המדינה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו