הסערה סביב אודיה פינטו: לא בורות של אדם אחד - אלא כישלון של מערכת שלמה

סרטון קצר ברשתות החברתיות הפך לשיחת היום: צעירה ישראלית המשתתפת בתוכנית ריאליטי התבקשה לזהות את תמונתו של אחד מראשי ממשלת ישראל, ולא ידעה במי מדובר. גם מי שלא יודע מי זאת אודיה פינטו נחשף בתוך דקות לבדיחות, ללעג ולביקורת שמילאו את הרשתות החברתיות. אבל במקום לעסוק באדם כזה או אחר - כדאי לשאול שאלה מהותית: כיצד הגענו למצב שמאפשר אירוע כזה?

פעם היה למערכת החינוך יעד נוסף, שלא תמיד הופיע בתוכנית הלימודים ולא נמדד בציון בבחינה. ליעד הזה קראו "ידע עולם". בתי הספר העניקו לתלמידיהם היכרות עם ההיסטוריה, הספרות, האמנות, המדע, המנהיגות והתרבות האנושית. לא כדי שכל תלמיד יידע לדקלם תאריכים ושמות, אלא כדי שיוכל להבין את העולם שבו הוא חי ואת החברה שאליה הוא משתייך.

גם המבחן הפסיכומטרי כלל במשך שנים פרק שבחן ידע כללי. עם הזמן נשמעה ביקורת שלפיה חלק מן השאלות נשענו על קאנון תרבותי מצומצם, שהעדיף בעיקר את התרבות האירופית ופגע באוכלוסיות אחרות. זו היתה ביקורת ראויה. אך במקום להרחיב את הקאנון, להוסיף את משוררי יהדות המזרח, רבניה, סופריה, אנשי הרוח, המדע והתרבות מכל חלקי החברה הישראלית - בחרנו לוותר על עצם הרעיון של ידע עולם.

כך נוצר מצב מוזר: מעולם הידע לא היה נגיש יותר. כל תלמיד נושא בכיסו טלפון חכם שיכול להשיב כמעט על כל שאלה בתוך שניות. אך דווקא בעידן של שפע מידע, מערכת החינוך חדלה כמעט לחלוטין לראות ברכישת ידע רחב יעד חינוכי בפני עצמו. תלמידים מכירים היטב משפיעני רשת, טרנדים ואפליקציות, אך מתקשים לזהות מנהיגים, יוצרים, מדענים ואירועים שעיצבו את ההיסטוריה של מדינת ישראל ושל העולם. הבעיה אינה רק בורות נקודתית.

ידע עולם אינו רשימת שמות - הוא יוצר הקשרים, מפתח סקרנות, מעודד חשיבה ביקורתית ומאפשר להבין שההווה הוא תוצאה של תהליכים ארוכים. חברה שלא מטפחת את הידע עלולה לאבד בהדרגה גם את הזיכרון המשותף שלה, ואת יכולתה לנהל שיח ציבורי עמוק, ביקורתי ומבוסס.

בשעה שמערכת החינוך משקיעה מאמצים מוצדקים בשיפור ההישגים במתמטיקה, באנגלית ובמדעים, אסור לה לוותר על מדעי הרוח ועל הידע התרבותי וההיסטורי. אין סתירה בין השניים: חברה חדשנית זקוקה למהנדסים, לרופאים ולמדענים מצוינים, שהם גם בעלי ידע רחב, זיכרון היסטורי וסקרנות תרבותית.

עם פתיחת שנת הלימודים הקרובה, זה צריך להיות אחד מיעדיה המרכזיים של מערכת החינוך: להשיב את ידע העולם אל הכיתה. לא כקישוט, אלא כחלק בלתי נפרד מחינוך דור העתיד. ידע עולם אינו מותרות - הוא תשתית לזהות, לאזרחות ולחשיבה ביקורתית.

אם לא נשיב את ידע העולם אל מערכת החינוך, נמשיך לגדל דור שיידע לזהות כל משפיען רשת, אך יתקשה לזהות את האנשים, הרעיונות והאירועים שעיצבו את המדינה, את החברה, את התרבות ואת זהותו שלו.

פרופ' אריאל פלדשטיין הוא היסטוריון בחוג ללימודי ארץ ישראל ולארכיאולוגיה באוניברסיטת אריאל